הזאבונית החורפית (Alopecosa albofasciata) היא אחד הזאבנים הנפוצים בישראל, ובין זאבני הבתה שלנו היא בעלת הזיקה הרבה ביותר לפעילות בשעות האור. יחד עם כל זה, היא לא הייתה ידועה ל"מערב" עד תחילת המאה ה-19. מה קרה בתחילת המאה ה-19, אתם שואלים?
צרפת שלחה את הצבא שלה מזרחה, כדי להתערב במלחמת העצמאות של יוון. יחד עם הצבא הגיע מספר גדול של אנשי מדע מכל התחומים, במה שכונה "משלחת מוראה". זה לא היה ניצחון צבאי מזהיר, אבל המשלחת המדעית ביצעה מחקר רב בתחומי הזואולוגיה, הבוטניקה, הגיאוגראפיה, הארכיאולוגיה ועוד. במילים אחרות: בשנת 1830 העולם היה עד כדי כך לא מוכר, שצרפת הייתה צריכה לשלוח משלחת ליוון הסמוכה, כדי לברר דברים בסיסיים על החי, הצומח וההיסטוריה שלה.
בנוסף לתגליות כמו מקדש זאוס באולימפיה (עם הפסל שהיה אחד משבעת פלאי העולם), עכביש אחד שנמצא בקרבת המחנה של המדענים, בעיר מודון, הפך לפרט הראשון של הזאבונית החורפית שתואר בספרות המדעית. רק אחר-כך הם גילו שהזאבונית חיה גם בחופים הדרומיים של צרפת. אני מניח שזה היה "רחוק לי" לחוקרים מפריז.
היסטוריית הגילוי של החי והצומח שלנו מלאה במקרים כאלה. למשל, יקרונית השורשים (עליה עשיתי פוסט נפרד), שנתגלתה בתורכיה, בדרך למלחמת קרים. אני חושב שזה מדגיש את החשיבות של חוקרים מקומיים, בשבילם יוון, תורכיה או ישראל אינן ארצות אקזוטיות אליהן נקלעים בהזדמנות, אלא אזורי המחקר העיקריים. רק עם חוקרים מקומיים נוכל להגיע להכרה מעמיקה ואחידה של העולם שלנו.
חורשת אלון התבור, רמות השבים, 1.2021
***
הזאבונית החורפית (Alopecosa albofasciata) היא זאבן קטן ופעיל-יום, הנפוץ במישור החוף בחורף ובאביב המוקדם. מצדם הגבי, עכבישים אלה אינם בולטים לעין (מלבד הזכרים הבוגרים), אך הגחון של כולם מעוטר בצבעי אזהרה: שחור, לבן וכתום.
לעיני מי נועדה תצוגה מרשימה זו? אינני יודע. כדי לראותה, צריכה הזאבית לשכב על הגב, מה שלדעתי אינה עושה בטבע. אך משבעל-חיים פיתח צבעים, יש לצפות שהם מעניקים לו יתרון הישרדותי. גם אם רק פעם בחיים הכתום העז גרם לטורפו של העכביש לשבריר-שנייה של היסוס, זה יכול להספיק כדי להציל את חייו ולעבור לצאצאים.
רמת-גן, 12.2017
***
איך יודעים שהגיע הסתיו?
בשבילי התשובה ברורה: פעילות של הזאבונית החורפית (Alopecosa albofasciata). בשונה מקרובים רבים שלו, זאבן קטן זה הוא פעיל יום. מין זה בילה את הקיץ במסתור (במעבדה הם בונים מטווה קטן ומוסווה ולא אוהבים לצאת ממנו), אך כבר בספטמבר ניתן לראות אותם חוזרים לפני-השטח. בימים אלה, ניתן לצפות בפרטים רבים מתרוצצים על עלווה יבשה.
עכשיו כולם צעירים, והם קטנים מאוד. עד אמצע פברואר הם יצטרכו להתבגר, ולהשלים מחזור רביה עד מאי, כך שרק צעירים יישארו לקיץ.

חורשת אלון התבור, רמות השבים, 10.2019