אני מרים חיפוי בד בחוף הים ומוצא שחרורית מקסימה מהסוג Gonocephalum. כמובן שאני רוצה לשתף איתכם את החיפושית היפה הזאת, אבל מה אפשר לספר עליה? כל מה שאני מוצא זה טקסונומיה יבשה ומידע על הסוג כמזיק חקלאי במקרים מסויימים. לא מעניין. ואז אני מבחין בכך שאחת מתוצאות החיפוש היא ערך באתר פליאונטולוגי.
"טוב" - אני חושב - "בטח פרטים מהפלייסטוקן המאוחר או אפילו תת-מאובנים מההולוקן, תקופתנו שלנו."
אבל לא כך! המין המופיע בערך הוא Gonocephalum pristinum, שמתואר מצפחה בת 23-28 מיליון שנה בגרמניה! 23-28 מיליון שנה! השחרוריות הקטנות הללו קיימות לפחות מאז תקופת האוליגוקן (Oligocene). זו תקופה בה דברים שאנחנו פחות מדקדקים בהם - כמו צמחים וחרקים - היו נראים לנו דומים לאיך שהם היום. אבל היונקים היו נראים לנו מוזרים וחצי-אפויים. זו התקופה בה התקיים האב המשותף האחרון של כל החתוליים, וגם האב המשותף האחרון של כל קופי-האדם. זו התקופה בה סוסים הגיעו לגודל של עזים, וגדולי הפילים היו לא גבוהים מגמל, והשתמשו בחדק לא גדול משל טפיר. זו תקופה של אנטלדונטים ושל נימרבידים ואינספור יצורים אחרים כמותם אין יותר בעולמנו. זו התקופה האחרונה בה ישראל הייתה מנותקת מאסיה, בשוליו האפריקניים של ים התטיס, שהשתנה אז לאט לים התיכון.
ובכל זה צפו השחרוריות הקטנות שלנו, או לפחות אבותיהן, שכבר הגיעו למבנה הגוף המתאים, מצאו להם גומחה אקולוגית, ובמקום להמשיך ולהתפתח ליצורים מוזרים וחדשים, דבקו באורח חייהם החשאי וצלחו את העידנים עד לימינו אנו - נותנים לאבולוציה לייצב אותם במקומם, במקום שתטלטל אותם ותסחוף למקומות חדשים.

חוף הכלבים, תל-אביב, 8.2021