הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": החופרן (.Rhagodidae spp)
התרשמותי הראשונה מהעכשובים לא הייתה רבה. ביום בו העבירו את הכיתה שלנו במהירות הבזק דרך מוזיאון הטבע של עין חרוד חיפשתי בין המוצגים את העכביש הגדול ביותר באוסף, אך כל מה שנראה לי מרחוק כפרווניות ענקיות, התגלה מקרוב בתור "עכבישים מזוייפים" מכוערים ומאכזבים. רק מפגשים עם עכשובים חיים, שנים אחר-כך* הצליחו לתקן את התדמית הזאת. ממש כשם שיש אנשים שנראים הרבה יותר טוב בחיים מאשר בתמונות, כך גם יצורים אלה - בשל אופיים המיוחד. בעוד עכבישים הם, ככלל, יצורים רגועים למדי, הממעטים בתנועות מיותרות, עכשובים נמצאים בפעילות מתמדת. הם כמו קרובת המשפחה הזאת שיש לכולנו, שמתעוררת ביום ראשון עם מרץ ומצב-רוח טוב ונכנסת לפרודוקטיביות מלאה לפני שהקפה הראשון שלכם מוכן.
כשאנחנו פוגשים עכשוב בטבע, הוא לרוב יעסוק באחד משלושה דברים: הליכה, חפירה או לעיסה. לכידת הטרף, למשל, מסתכמת בכך שהעכשוב רץ, תופס את הקורבן במלקוחיו השריריים, ולועס אותו. לעכשובים אין ארס, כך שהלעיסה היא הפעולה ההורגת. בין העכשובים שהחזקנו במעבדה היו כמה שהתאקלמו יפה, והיו עסוקים ללא סוף בחפירת מחילות, סתימתן וחפירה של מחילות חדשות. רובם, עם זאת, היו מראים סימני עקה, פוסקים מפעילותם ומתים. הקושי הזה של גידולם במעבדה הוא אחת הסיבות לכך שעדיין איננו יודעים הרבה על העכשובים. על אף שבמבט ראשון הם נראים כיצורים עם דפוסי התנהגות פשוטים, תצפיות בהתנהגויות נדירות שלהם, דוגמת התנשלות והזדווגות, מראות כי מדובר בבעלי-חיים מוזרים מאוד. חופרנים, למשל, נצפו כאשר הם פושטים על קנים של נמלת-הקציר והורגים המוני פועלות מבלי לאכול אותן. המטרה של טבח כזה אינה מובנת, ומשמעותה עוד נידונה בחוגים המדעיים. מחקר העכשובים בארץ - שעוד רחוק מסיומו - צפוי, ללא ספק, לגלות עוד התנהגויות מוזרות בקרב החופרנים והעכשובים האחרים. וזה יזכיר לנו כי גם אם הפריט במוזיאון הוצב כך שיראה בדיוק כמו בחיים, חלק ניכר ממה שהוא יכול היה לספר לנו אבד עם מותו של היצור.
___
מה למדתי במהלך הציור: חופרנים הם עכשובים גוצים במיוחד, ממש דמויי חולד. כל זמן הציור נראה לי כאילו אני עושה את הרגליים קצרות ועבות מדי. יש סיכוי שהן יצאו לי דקות מדי. עכשובים, ככלל, הם גם נורא זיפניים. הופתעתי לגלות שהזיפים צומחים אפילו ממגיני הבטן. הייתי צריך לבדוק בכמה תמונות שונות כדי לוודא כי זאת לא אשליה, כי הייתי בטוח שמגיני הבטן, לפחות, צריכים להיות חלקים.
ניבי המלקוח נורא רחבים, כשיני החולד, מה שהגיוני בהתחשב בכך שכמו החולדים, הם חופרים בעזרת פיהם.

*מלבד חופרן אחד שראיתי בכיתה ד'.
***
בסיור האחרון שלנו יצאנו לשטחים בצפון תל-אביב, שם, נאמר לי, ישנה אוכלוסייה יפה של חופרנים (.Rhagodes sp). ואכן, פגשנו בשניים מהעכשובים הללו באותו הערב.
במפגש עם העכשוב הראשון נתעוררה השאלה של כוח נשיכתם. הרי עכשובים בנויים לרוב לריצה, חפירה ונשיכה, אך החופרנים בנויים לחפירה ונשיכה בלבד, ומלקוחיהם עצומים. הרי בהיותם חסרי ארס, עליהם להרוג את טרפם בכוח השריר בלבד.
כשחזרתי הביתה, בדקתי ומצאתי כי אכן, כוח הנשיכה של חופרן גדול יותר מכפליים מכוח הנשיכה של מבעיתן (Galeodes), עכשוב גדול אחר.
אבל עדיין, כוח הנשיכה הזה אינו יוצא דופן בין פרוקי-הרגליים: קצת יותר מחמשה ניוטון, שזה כחצי קילו. כמו נשיכת עכבר.

תל-אביב, 5.2022