אם מצאתם סרטן קצר-בטן בחוף הים התיכון או ים סוף, ניצבות בפניכם הרבה אפשרויות באשר לזהותו. האם זה סלען? שישן? שייט? אולי מטוטה?
להבדיל, אם מצאתם קצר-בטן במקווה מים מתוקים בישראל, המבחר מצטמצם לאפשרות אחת: סרטן הנחלים (Potamon potamios). מין זה נפוץ בכל הארץ, בנחלי איתן, אגמים, מעיינות ומקווי-מים מלאכותיים, דוגמת בריכות דגים ואף בריכות דקורטיביות.
קצרי-בטן של מים מתוקים הם תופעה האופיינית לארצות טרופיות, כאשר נהרות קווי-הרוחב הממוזגים נשלטים בעיקר בידי סרטנים ארוכי-בטן. תופעה הקרובה לזאת היא קצרי-בטן יבשתיים: סרטנים שזימיהם עברו התאמה לנשימת אוויר, והמבלים את רוב חייהם הבוגרים מחוץ למים, לרוב על קרקעית יערות לחים. אותי תופעה זו מרתקת, בשל "חציית הגבולות" הבוטה שבה והמפגש הבלתי-אמצעי עם יצור "ימי".
בישראל אין מינים כאלה, אך ישנם סרטנים קצרי-בטן היוצאים מהמים לתקופות של שעות, ונראים לעתים מלקטים מזון בסביבות יבשתיות לחלוטין. אלה כמובן סרטני הנחלים, כמו גם סרטני החולון (בחוף הים). אך אבוי, בסוף עליהם תמיד לחזור למים, כדי להרטיב את זימיהם.
הפרט בתמונה נמצא על השביל המקיף בריכת דגים. הוא נראה תשוש וחששנו כי איבד את דרכו חזרה למים. ליתר ביטחון, הנחנו אותו קרוב לשפת הבריכה.
נקווה שהתאושש.
קיבוץ העוגן, 2.2019