אז למה אתר העוסק בעיקר בחי והצומח של מישור החוף מספר לכם פתאום על סוגי קרקע? ראשית, כי לכל סוג קרקע יש מוצא ודרך היווצרות מיוחדים, המספרים לנו על ההיסטוריה של המקום בו אנחנו נמצאים. שנית, כי לכל קרקע יש תכונות מיוחדות: צבע, מרקם, מבנה כימי וכו'. ושלישית, כי לכל סוג קרקע יש את הצמחים ובעלי-החיים המותאמים לתכונותיו, לפעמים אף הייחודיים לו. ככל שנכיר את סוגי הקרקעות, כך נבין טוב יותר גם את החי עליהן ובתוכן.

 

 

חול

​

חול הים הוא הבסיס למרבית קרקעות מישור החוף. מקור החול שלנו מבליית סלעי גרניט באתיופיה, כאשר עד אלינו מגיע רק מרכיב אחד של הגרניט: קוורץ. גרגרי הקוורץ מוסעים במורד הנילוס, ואחרי הנילוס, עם הזרמים בים התיכון, עד שהם מגיעים לרפד את חופי הלבנט. מנקודה זו, החול הנחשף לאוויר מוסע על-ידי הרוח, לכיוון מזרח. הרוח יוצרת גבעות חול – דיונות, שצורתן ומיקומן אינם קבועים. במישור החוף מצויים "כיסים" גדולים של חולות, כלומר, אזורי חולות שצורתם כחצי אליפסה, המגיעים לרוחב של קילומטרים אחדים. כל כיס לכוד בין שני נחלים, אשר קוטעים את רצף החולות. ארבעה כיסי חולות גדולים, הצמודים זה לזה, מצויים בין עזה ליפו. מצפון ליפו רצועת החולות צרה בהרבה. היא מתרחבת לכדי כיס חולות גדול רק בשני מקומות: באזור קיסריה ובעמק זבולון. כיסי חולות קטנים, שרוחבם פחות מקילומטר, מצויים במיקומים נוספים בשרון ובחוף הצפוני, כמעט עד גבול לבנון.

 

חול נודד יוצר בית-גידול לא פשוט: בלתי יציב, דל חומרי-תזונה ובעל יכולת מאוד מוגבלת להחזיק מים (מחלחל). המינים המאכלסים את החולות הם לרוב מתמחים. חלק גדול מהמינים הללו במישור החוף הגיע מחולות מערב הנגב, המהווים חלק מרצועת המדבריות העולמית ומחוברים לחולות הסהרה. ככל שאנחנו מצפינים ומתרחקים מהנגב, כך אנו מוצאים בחולות פחות מינים מדבריים. אחת הסיבות לכך היא חוסר יכולתם של מינים מסויימים לחצות את נחלי החוף ואת עמקי הקרקע הכבדה המקיפים את הנחלים. כך, למשל, אנחנו מוצאים את העקרבחול דק-הלסת (מין של עקרב) רק מדרום לנחל שורק, בעוד שמינים אחרים, דוגמת הירבוע המצוי ושנונית החולות, חוצים את השורק ונעצרים בירקון. גורם אחר הוא האקלים. צמחי המדבר של מישור החוף קיימים מחוץ לאקלים האופייני שלהם ונמצאים בתחרות עם מינים המותאמים לאקלים הים-תיכוני. במקרים מסויימים התפתחו במישור החוף מינים ותתי-מינים אנדמיים של צמחים ובעלי-חיים, רובם צאצאי מינים מדבריים שעברו הסתגלות לאקלים המקומי. בין אלה, צמחים דוגמת הגומא השרוני והחומעה העטויה. 

​

בין בעלי-החיים, מינים שונים של זוחלים, יונקים, חרקים ועכבישנים הסתגלו לבית-גידול זה. רבים מבעלי-החיים בחולות מציגים התאמות לתנועה על מצעים בלתי-יציבים ולהגנה מפני חול הנישא ברוח: כפות רגליים מורחבות, ושיער ארוך, המגן על איברים עדינים, דוגמת העיניים. מינים אחרים הסתגלו להתחפר בחול, ואף "לשחות" דרכו. בין אלה מינים שונים של זוחלים, דוגמת נחש החולות; כמו גם חרקים שונים, למשל, זחלי הקוצית החופית (מין של ארינמלאי). בעלי-חיים שוכני חולות לרוב מוסווים על רקע הקרקע הודות לצבעם הבהיר, העוזר גם להתמודד עם קרינת השמש החזקה. 

לעתים אלה מינים ויקריים - כלומר, מינים להם קרובים המחליפים אותם בבתי-הגידול הסמוכים. זוגות מינים כאלה הם נמלת-הקציר החולית ונמלת-הקציר השחורה, כמו גם מריון החולות והמריון המצוי. מין אחד חי בחולות, בעוד השני, בקרקעות היציבות שסביבם.

​

צמחי החולות נוטים גם להיות מכוסים שיערות, העוזרות להגנה מהחול והמחזירות קרינת שמש. כסות זו מקנה לצמחי חולות רבים גוון כסוף או לבנבן.  קבוצה מיוחדת בצמחי החולות הם צמחי חוף הים, המתמחים בהתמודדות עם רסס המלח המתמיד וגדלים במרחק מטרים, עד מאות מטרים מקו המים. חלק מצמחי החוף הם סוקולנטים - צמחים בשרניים. בין אלה: קריתימון ימי ואהל הגבישים.

​

החולות עוברים מחזורים של נדידה וייצוב. הרוח מסיעה חול חדש משפת הים, בעוד עדרי צאן וגמלים מונעים מהחולות להתכסות בצמחייה. בתקופות בהן גורמים אלה חזקים, החולות הנודדים מתרחבים. בתקופות אחרות, החולות נכבשים לאט, תחילה על-ידי צמחי החולות הנודדים, דוגמת הלענה החד-זרעית. צמחים אלה יכולים להתמודד עם התנועה המתמדת של הקרקע, עם מיעוט חומרי התזונה והיובש הקיצוני. סביב צמחי החולות נוצרים כתמים של קרקע יציבה ומועשרת ברקבובית, בה צמחי חולות אחרים, דוגמת רותם המדבר, יכולים לגדול. עם גדילת כתמים אלה, החולות נעצרים והשטח מתכסה צמחייה. בחולות מיוצבים כאלה רבים ממיני החי והצומח של החולות הנודדים נכחדים, ומוחלפים על-ידי מינים כוללניים, המתקיימים במגוון רחב של קרקעות. חולות מיוצבים כאלה הם אלה שהופכים לבסוף לכורכר והחמרה של מישור החוף. כיסים ותיקים של חולות מיוצבים משכנים בהם יערות-פארק של חרוב ואלת המסטיק, כמו גם שרידי יערות פארק של אלון התבור - תצורות הצומח המפותחות ביותר במישור החוף.

​

רבות מערי החוף נבנו על החולות: אשקלון, אשדוד, ראשון-לציון, חולון ועוד. חולות החוף שימשו בעבר גם כחומר בניין והיו נתונים לכרייה נרחבת, עד שפעילות זו הוצאה מחוץ לחוק. היום אזור החולות סובל מפיתוח וקיטוע. בהיעדר אספקת חול חדש מהים, שטחי חולות רבים מתייצבים ומתכסים בצמחייה בקצב מהיר, מה שתורם להכחדת מינים מדבריים ואנדמיים ממישור החוף.