עניין של פרספקטיבה.

לפני כמה וכמה שנים, באחד מערבי כנס העכבישנים האירופאי, ישבתי במסעדה על גדת נהר הפו, ושוחחתי עם פרופסור משוודיה, מומחה למשפחת הזאבניים. אחרי שדיברנו קצרות על פוליטיקה ושאר זוטות, פנתה השיחה לעניין האקדמי המשותף שלנו, ולבסוף התרכזה בזאבן קטן בשם ערוצית זריזה (Wadicosa fidelis).
"אתה יודע איך לזהות אותה, כמובן." - אמר הפרופסור.
"כן." - עניתי - "הן נפוצות בישראל."
"יופי. אם כך, פקח עין: יכול להיות שבאזור שלך מסתתר מין נוסף של ערוצית."
"זה אפשרי." - אמרתי - "יש בישראל מגוון גדול של זאבני מים, והרבה מינים שטרם הצלחתי להגדיר."
הפרופסור נראה מבולבל לרגע - "לא, לא! הערוצית אינה זאבן מים! היא חיה בואדיות יבשים מאוד במדבר!"
ואני חשבתי - מה שאתה קורא לו "ואדיות יבשים" הם נופי המים שלנו. יש זאבנים החיים במדבר, יש זאבנים החיים בשדה, אך הערוציות חייבות לחיות איפה שזורמים מים, לפחות חלק מהשנה.
לא הייתי בטוח אם אצליח להסביר את נקודת מבטי הלבנטינית למומחה השוודי. הרי שם, על שפת הפו, כל ישראל נראתה כמו ואדי חרב אחד גדול, שורץ ערוציות.

פארק הירקון, 7.2022
***

כאשר הנחל מתייבש, לשוכנים בו יש דרכי התמודדות שונות. הסרטנים משאירים ביצי קיימא, הקרפדות ישנות באדמה, השפיריות הבוגרות כבר אינן זקוקות למים ועוברות לגור בשדות, הברווזים נודדים לארצות הקור והאנפות עוברות לבריכות הדגים. ואז יש את אלה שנשארים לשמור על הגחלת. הם הגיעו בשביל המים, אך כשאלה נגמרו, כל שנותר להם לעשות הוא להחזיק מעמד עד שהם יחזרו. כאלה הם נחשי המים, הנאלצים לצוד על היבשה, כאלה הן הפגיוניות, הפורשות את רשתותיהן מעל אפיק חרב, וכזה הוא זאבן קטן הנקרא ערוצית זריזה (Wadicosa fidelis).

בית-הגידול המועדף של הערוצית הוא שולי מקווה המים - רצועת הקרקע הלחה הצמודה לגדה. אבל אם נפל בחלקו של עכביש זה להתגורר בבית-גידול עונתי, מבצרו לעונה היבשה הוא הקרקעית הסדוקה של המקווה. אחיותיהן שעל גדות הירקון לעולם לא סובלות מהעונה היבשה, אבל הערוציות שבאיילון לא מתלוננות, ואפילו נראה שהן משגשגות.
כאשר הלכתי באפיק האיילון אחרי שקיעה, הקרקעית ניצנצה לאור פנס-הראש שלי כמו שמי כוכבים. היו שם רבבות ערוציות, כמה עשרות למטר מרובע - עיניה של כל אחת בורקות בחושך כנתזי איזמרגד. לכל אחת נקודת הציד שלה על החרסית הסדוקה. שם הן התקבצו כאשר השלוליות הלכו והתכווצו. שם הן נשארו כאשר השלוליות התייבשו.
הן יזכו לראות עוד עונה רטובה. הן יגדלו את ילדיהן במקום טוב יותר - שופע ורטוב. אך אחרי לכתן, צפוי לצאצאים השורדים אותו הגורל לו הן שותפות כעת.

נחל איילון (מקטע חמד), 8.2024