נמלת-הקציר השחורה היא נמלה נפוצה, הבולטת בנוף, בקניה הגדולים ובשיירות והשבילים שמין זה יוצר. אורך הפועלות 3.5-10.5 מ"מ, הגוף שחור-מבריק, עגלגל, והרגליים קצרות. גודל הפועלות שונה, אך אין קאסטת חיילות, כמו במיני נמלים אחרים. נמלי-הקציר הן צמחוניות וניזונות בעיקר בזרעים. 

הקן גדול וכולל אלפי פרטים ובו חדרים, המיועדים לתפקידים שונים: גידול זחלים, הטלת ביצים, אגירת מזון וכו'. על-פני השטח קיים אזור נקי מצמחייה שקוטרו לפעמים יותר ממטר, המקיף את פתח הקן. הפועלות מסירות בקפידה כל חפץ בולט הנמצא בשטח זה: נבטים, פסולת ובעלי-חיים. בשולי השטח הנקי נמצא מאגר של פסולת מזון, המכונה "גורן". סביב לקני נמלת-הקציר גדלה לעתים טבעת של צמחים אוהבי-חנקן, דוגמת הגדילן המצוי. הם נהנים מחומרי המזון המצויים בפסולת ומאזור חופשי מתחרות בקרקע סביב לפתח קן. סביב הקן לרוב יהיו מצויים מספר שבילים נקיים מצמחייה, שנוצרו על-ידי שיירות נמלים והמובילים למקורות מזון. השיירות עוקבות אחר שבילי פרומון שהשאירו הנמלים שמצאו את המזון. נמלים החוזרות עם מזון מחזקות את שביל הפרומון. יכול להיות שאל נמלי-הקציר התכוונו במילים "לך אל הנמלה עצל" (משלי ו' 6), שכן הן הסוג הבולט ביותר בישראל בפעילות האיסוף שלו.

בסתיו, לאחר הגשמים הראשונים, מתרחש מעוף הכלולות, כלומר, הגחת הזכרים והנקבות המכונפים. מכל קן מגיחים אלפי "נסיכים ונסיכות" כאלה, כך שהשטח סביב פתח הקן מכסיף מרוב כנפיים. מטרת המעוף היא חיפוש אחר בני-זוג מקנים אחרים. לאחריו, הזכרים מתים, בעוד הנקבות משירות את הכנפיים ומקימות קנים חדשים. יצא לי לראות לפני כמה שנים נקבה מכונפת הנוחתת על הקרקע, תולשת את כנפיה בעזרת רגליה הקטנות וממשיכה את דרכה ברגל. רוב הפרטים המכונפים ימותו מבלי להזדווג.

במישור החוף מצויה נמלת-הקציר השחורה בעיקר בחמרה וכורכר. בחולות נודדים מחליפה אותה נמלת הקציר החולית (Messor arenarius), בעלת הרגליים הארוכות יותר. בקרקעות כבדות מופיעה גם נמלת-הקציר הדו-גונית (Messor semirufus), הנבדלת בקלות בזכות הראש והחזה האדומים שלה. מין רביעי, נמלת-קציר מחוספסת (Messor rugosus), חי ברחבי מישור החוף. הוא נבדל מנמלת-הקציר השחורה בכך שכל הפועלות הן בגודל דומה, ולא נחלקות לקטנות וגדולות.