שבלולים בהירים המקובצים במאותיהם על צמחים וגדרות הם מסממני הקיץ במישור החוף.

דרחול השיח הוא המין הנפוץ שביניהם בחולות ואחד הנפוצים בקרקעות חמרה וכורכר. 

צבעו במקומותינו הוא לרוב לבן, או לבן עם פס חום. אפשר להתבלבל בין מין זה לבין השבלולון המצוי (Xeropicta vestalis) החי גם הוא באדמות חמרה (ובסביבות רבות אחרות) והמציג גם הוא מופעי צבע שונים. השבלולון המצוי הוא לרוב קטן יותר, אך סימן האבחנה הטוב ביותר ביניהם הוא הטבור: הפתח הקטן בצד הנגדי לפיתולי הקונכייה. טבור הדרחול הוא צר וממוסך למחצה על-ידי שפת הקונכייה. טבור השבלולון הוא רחב ועגול (ראו בתמונות למטה). מחזור חיי הדרחול הוא חד-שנתי: הצעירים בוקעים בחורף, מביצים שהוטלו באדמה. הם ניזונים מצמחים ומגיעים לגודלם המלא עד אמצע האביב. בסוף האביב נכנסים הדרחולים לתקופת קיוט (תרדמת קיץ) בה הם מטפסים על חפצים שונים לגובה כמה עשרות סנטימטרים הרחק מהאדמה החמה והרחק מסכנת רמיסה. הם הם אוטמים את הקונכייה בחותם סידני ונמצאים בחוסר פעילות עד גשמי הסתיו. אחרי הגשמים הראשונים, מתעוררים הדרחולים, מזדווגים, מטילים ביצים בקרקע ולאחר זמן קצר, מתים.

תפוצתו העולמית של דרחול השיח משתרעת בארצות הים התיכון, אך הוא הובא באופן לא מכוון גם לארצות אחרות (אנגליה, אוסטרליה, ארצות-הברית ואחרות) והפך לפולש באזורי החוף של ארצות אלה. גם בישראל ידועים מקרים בהם המין הובא לבתי-גידול שאינם אופייניים לו (אדמות כבדות, ישובים בנגב) והקים אוכלוסיות משגשגות.