הרירנית הבולטת ביותר בשדותינו היא כפולית מהמין Didymium spongiosum (נכנה אותה "כפולית ספוגית").

אמבה רב-תאית זו מייצרת גוף-פרי גדול ומקובץ, הנקרא Aethelium. הוא קל בהרבה להבחנה בהשוואה למנבגים הקטנים (sporocarp) המשמשים כגופי-הפרי של מרבית הרירניות.

​

גופי-פרי גדולים כאלה אינן יחודיים למין זה. הפיחון המחוייץ (Fuligo septica), הלוא הוא "רירית קיא-הכלב", הוא המין המפורסם ביותר המייצר גוף-פרי כזה. ואכן, כשידעתי פחות על הרירניות, חשבתי שהכפולית הספוגית שאני פוגש בתחילת החורף היא מין של פיחון. זאת על אף שניתן להבדיל אותה בקלות ממיני הפיחון: בעוד האחרון מייצר גופי-פרי השוכבים על המצע (אדמה, רקבובית, שבבי עץ), הכפולית הספוגית היא רירנית "שאפתנית", המייצרת גופי-פרי שמטפסים על עשבים ומכסים אותם.

​

גוף-הפרי המיוחד זיכה בעבר את הכפולית הספוגית בסוג משלה. אי-אז שמה היה Mucilago crustacea. אך פילוגנזה שנערכה לפני כשנתיים הראתה שמדובר במין מהסוג הגדול Didymium (כפולית), וזאת על אף שכמעט לכל המינים האחרים בסוג יש מנבגים קטנים. כיום ברור לנו כי מבנה ה-aethelium התפתח פעמים רבות, באבולוציה מתכנסת, בענפים שונים של בתת-מערכת הרירניות. לדעתי, גוף-פרי כזה מאפשר לנצל שפע עונתי, או מזדמן, כדי לייצר כמות נבגים עצומה, ולפזרם באוויר הפתוח, איפה שרוב הרירניות לא נוהגות להסתובב בדרך-כלל.

​

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 12.2025

 

 

***

בלכתנו בשדה החורפי, ניתקל לעתים בחומר רירי בצבע פנינה אטום, הנראה כמו קצף או גוש של ביצים קטנות, העוטף את גבעולי העשב. האם זאת הפרשה של בעל-חיים, חומר צמחי כלשהו, או שמא סוג של פטרייה?

אין זה אף אחד מהם. לפנינו מבנה הקרוי רירית, או פיטרירית, תוצר דמוי-פטרייה של יצורים חד-תאיים מקבוצת האמבות. אמבות אלה חיות את רוב חייהן באדמה ועל הצמחייה, כיצורים בודדים שאינם נראים לעין: גדולים מחיידקים (שמהווים חלק ממזונם), אך קטנים מבעלי-חיים (שלפעמים ניזונים מהם). בזמנים מסויימים, למשל כאשר הסביבה לחה והמזון במצע מתמעט, אותם יצורים חד-תאיים משחררים סימן כימי הגורם להם להתקבץ ולהפוך למבנים רב-גרעיניים, דמויי תולעת, המסוגלים לזחול. גופים אלה גדלים ובשלבים מאוחרים הם ברורים לעין. כאשר ה"גוף" הזוחל מגיע למקום מתאים (לרוב, מעל הקרקע) הוא מתחיל להשתנות בצורתו והופך לגוף-פרי. היצור רב-הגרעינים מתחלק אז לנבגים: תאים בעלי דופן עבה וחילוף-חומרים אטי, המסוגלים לשרוד בתנאים קשים. עם התייבשות גוף-הפרי, הנבגים יופצו על-ידי הרוח ועל-ידי בעלי-חיים, למקומות חדשים. בהגיע הנבגים למקום מתאים הם יתחלקו שוב ליצורים החד-תאיים, אשר יוכלו לחיות ולהתרבות כמקודם.

קיימים מינים רבים של ריריות במישור החוף, רובם קטנים למדי, מגוונים בצורותיהם וצבעיהם ומופיעים בחורף על חומר צמחי נרקב. המין Mucilago crustacea הוא אחד הגדולים והנפוצים שבהם ובשונה מרוב המינים, לא מוגבל לבתי-גידול מוצלים.