שלוליות חורף

איפה שמי הגשמים לא מתנקזים אל נחל, נוצר מקווה של מים עומדים. אם מקווה-המים הזה עומד יבש חלק מהשנה, לפנינו שלולית חורף. שלוליות החורף היו בעבר מאפיין בולט של מישור החוף. הן התקיימו בהמוניהן בעמקי הנחלים, במרזבה שלרגלי ההרים וברווחים שבין אגני הניקוז של נחלי החוף. במהלך המאה ה-20 המאבק במלריה, כמו גם הכשרת קרקעות לחקלאות, הביאו לניקוז רבות מהשלוליות ולהצטמצמות משמעותית של אוכלוסיות המינים התלויים בהן.

כאשר שלולית כזאת מתמלאת במים בתחילת החורף, מתעוררים בקרקעיתה יצורים רבים, הממהרים להתפתח ולמלא אותה. לא רק זרעי צמחים נובטים בבוץ הרך, אלא מתקיימת גם בקיעה של ביצי סרטנים וחלזונות - כולם מינים קטנים, בעלי מחזור חיים קצר ויכולת לחיות במים בעלי אחוזים משתנים של חמצן ומלח. מכיוון שאין בהן דגים, שלוליות החורף מפתחות אוכלוסיות ענק של חסרי חוליות, שנהנות מבטחון יחסי. אולי הגדול שביצורים המבלים את הקיץ בקרקעית השלולית הוא החפרית המצויה - מין דו-חיים שחרף שמו, הוא נדיר וקשה למציאה. דו-חיים אחרים מבלים את העונה היבשה בצורה פעילה יותר, אך עדיין תלויים בשלוליות החורף לשם רביה, שכן שלב הביצה והראשן שלהם מתרחשים במלואם במים. ברוב השלוליות הגדולות נוכל למצוא ביצי קרפדות ואילניות, בפחות מהן, צפרדעים וחפריות, ובשלוליות בודדות, את טריטון הפסים - הדו-חי בעל הזנב היחיד של מישור החוף.

דו-חיים אינם היצורים היחידים המבלים חלק מחייהם כשוכני מים וחלק כיצורים יבשתיים. חרקים רבים - שפיריות, שפריריות, יתושים ואחרים - מגיעים אל השלולית כדי להטיל ביצים. חרקים מימיים, בצורת זחלים ובוגרים, מהווים חלק חשוב מעולם החי של השלולית. מינים אלה, שהתפתחו מחרקים יבשתיים, מציגים התאמות לחיים במים, דוגמת צורת גוף הידרודינמית, גפיים דמויות משוטים ודרכים שונות לנשימה מתחת למים, בין אם על-ידי לקיחת בועת אוויר (חיפושיות בוגרות ופשפשים), שימוש בצינור המחובר לפני-המים (יתושים וזבובי בוץ) או זימים של ממש (זחלים של שפיריות, חיפושיות ובריומאים).

בנוסף לשוכני המים, בגדות הבוציות של השלולית חיים פרוקי-רגליים חובבי-לחות רבים: עכבישים, חגבים, צרצרים, חיפושיות. הם אמנם חיים מעל המים, אך רובם מסוגלים ללכת על-פניהם או לשחות.

עד אמצע החורף נראית שלולית החורף כביצה לכל דבר. לבית-גידול עשיר זה נמשכים עופות מים רבים, ובייחוד עופות נודדים. להקות של ברווזים, חופיות וביצניות - עופות המגיעים לעתים מהצפון הרחוק - נהנות מהשפע הזמני של חי וצומח שמציעה השלולית. גם מינים מקומיים, ביניהם בולט המגלן השחום, מגיעים בעשרותיהם אל בית-גידול זה. לעופות רבים שנמצא כאן מקורים ארוכים ודקים, שנועדו לחיפוש טרף בעומק הבוץ. לאחרים, מקור רחב ושטוח, העוזרים לסנן מזון מהמים.

בשיא החורף נמצא את השלולית שופעת צמחיה, אך ללא פריחה מרובה. שפע המים מאפשר לצמחים להתפתח לאט, בעוד חבריהם שבבתי-הגידול היובשניים ממהרים לפרוח ולעשות פרי לפני סוף הגשמים. 

כאשר השלוליות מתחילות להתייבש, בעוד הנוף מסביב מצהיב, צמחי השלולית מתחילים לפרוח. הבוציץ הסוככני, כף-הצפרדע האזמלנית, וצמחים רבים אחרים שהתקיימו כשושנתות עלים עד כה, מכסים בפריחה את השלוליות המתייבשות. רבים מהצמחים, אמנם, פורחים בצורה צנועה ומואבקים על-ידי הרוח. כזאת היא משפחת הגמאיים, "אחותה" של משפחת הדגניים, שבשלוליות מיוצגת על-ידי מינים של גומא, בצעוני, אגמון וצמחים עשבוניים אחרים שתפרחתם היא חומה ולא בולטת.

לקראת היעלמות המים, ממהרים בעלי-החיים להתאים את עצמם. הסרטנים והחלזונות מייצרים ביצים מיוחדות שישרדו את הקיץ, הדו-חיים והשפיריות עוברים גלגול לצורתם היבשתית, בעוד העופות עוזבים לאירופה, או לנחל הסמוך. קרקעית השלולית מתכסה צמחייה ונשארת ככתם ירוק באמצע הנוף היבש. צמחים מסויימים דוגמת הפרעושית המשולשלת ולכיד הנחלים, צומחים בשלולית רק "בעונה המתה" שלה. 

בין שלוליות החורף במישור החוף יש כאלה המתייבשות כבר בתחילת האביב, בעוד אחרות מחזיקות מים עד הקיץ, או אף עד סוף הקיץ. במקומות מעטים, נותרים מים עד תחילת עונת הגשמים הבאה. בית-גידול זה, מהנדירים במישור החוף של ימינו, הוא הביצה.