במבט ראשון, כל טחבי העלים (Bryophyta) נראים דומים. כולם צמחים זעירים המכסים כדשא מיניאטורי משטחים שונים: קירות, סלעים, אדמה וגזעי עצים. מקרוב ניתן להבחין בפרטים ובהבדלים בין מין טחב למשנהו. טחבי עלים מורכבים משני חלקים: החלק דמוי הדשא, הקרוי גמטופיט, והמנבגים המזדקרים מעל הדשא הזה, הספורופיטים. צורת הספורופיט יכולה לרמוז לנו לעתים על זהות הטחב שלפנינו.

סלולית החומות היא בין הטחבים הנפוצים במישור החוף. היא מאוד לא בררנית לגבי משטחים ובולטת במיוחד על-גבי קירות אבן ובטון, במקומות שיהיו יבשים מדי לטחבים אחרים. בקצות העלעלים שלה סיבים שקפקפים ארוכים, בעוד המנבג בעל גבעול ישר וכובע ארוך וחד. 

כבכל הטחבים, הסלולית היא חסרת צינורות הובלה. היא לא יכולה לשאוב מים בצורה פעילה ומשהסביבה מתייבשת, ממהר גם הצמח להתייבש בשלמותו. תהליך זה לא הורג אותו, אלא מכניס אותו למצב תרדמת. הגשם הבא שיספיג את אברי הטחב, יעיר אותו לחיים, כך שיוכל להמשיך מהנקודה בה הפסיק.

טחב זה והדומים לו מיישבים משטחים בהם צמחים אחרים לא יכולים לצמוח. נוכחותם על הקיר מספקת מזון ומקומות מסתור עבור בעלי-חיים שונים, שלא היו יכולים להתקיים על קירות חשופים. 

​