זה לא כל יום שפוגשים יצור שמזכיר לנו תקופות עתיקות כל-כך, אבל כזה הוא השבטבט. צמח חסר-פרחים זה התפתח ביערות המחט המהבילים של תור היורה, ואף שהוא המשיך להתפתח מאז, מבנהו הבסיסי לא השתנה: הוא בנוי פרקים-פרקים, כאשר מכל פרק בגבעול הזקוף יוצא דוּר של ענפים, עד עשרה ענפים בכל דוּר. בכך הוא מזכיר את השרביטן, שאינו קרוב אליו. המנבגים שלו מסודרים כאצטרובלים קטנים בראש ענפים מסויימים.

השבטבטים הם קרובים רחוקים של השרכים, אך בעוד השרכים פיתחו את עליהם לצורות מורכבות ומפתיעות, השבטבטים וויתרו על אלה כמעט לחלוטין, מפחיתים אותם לכדי קשקשים מנוונים. בדומה לשרכים, השבטבטים רגישים ליובש ותלויים בבתי-גידול לחים.

איפה אנחנו מוצאים את השבטבט הענף? זה מעט מסובך. אף כי מין זה נפוץ ברחבי העולם הישן, הוא נדיר למדי במישור החוף ומוגבל בעיקר לגדות נחלים. עם זאת, איפה שהוא נמצא, השבטבט יוצר עומדים צפופים שלא קשה לאתר. 

זמן "פריחתם" (במובן של עושר ומגוון, כמובן) של השבטבטים עבר זה מכבר, יחד עם הדינוזאורים הלא-מעופפים והאמוניטים. כיום סוג זה עומד בדד בסדרה משלו, וגם הוא מכיל רק 15 מינים, מהם שניים מצויים בישראל. המין הנוסף, הנדיר אף יותר, הוא השבטבט הגדול (Equisetum telmateia). אצלו הדורים מורכבים ממעל עשרה ענפים. מינים נוספים של שבטבטים משמשים בגינון עירוני, אצלם לעתים אין כלל ענפים צדדיים.