אנחנו פוגשים בה בלילה, ברחוב, בגינה, וכמובן, ליד מקווי מים. תנועתה אינה חיננית כשל האילנית, דילוגיה אינם מרשימים כשל הצפרדע. עורה מכוסה בליטות וצבוע בכתמים ירוקים. 

זוהי הקרפדה הירוקה, מהדו-חיים הנפוצים ביותר של מישור החוף. 

חיי הקרפדה מתחילים לרוב בשלולית חורף, אף כי קרפדות יתרבו גם בקיץ, בהינתן בית-גידול מתאים. התכנסות של קרפדות היא מאורע רועש, בו הזכרים מקרקרים בקול, בנסיון למשוך את הנקבות ולהבריח זכרים אחרים. הביצים והזרע מוטלים ישירות למים, על אף קיום סוג של הזדווגות, בה ניתן לצפות בלילות מסויימים. ביצי קרפדות קלות לזיהוי, הודות לכך שהן מוטלות בתוך שרוך של ריר. הראשן שחור בצבעו וצמחוני בתזונתו. הוא מתפתח מהר, כדי להספיק להשלים גלגול לפני התייבשות השלולית. בשלוליות יבשות של סוף האביב ניתן למצוא עשרות קרפדות זעירות, המסתתרות לעתים בצפיפות איפה שהאדמה עוד לחה. לפעמים ניתקל במראה העצוב של שלולית שהתייבשה מוקדם מדי. בנקודה הנמוכה ביותר של השלולית-לשעבר נמצא את שרידיהם של מאות ראשנים שלא הספיקו להתגלגל.

הקרפדה הבוגרת היא טורפת שאינה בררנית במזונה או בבית-גידולה. היא חובבת מקומות לחים, אך שורדת יפה ביובש. על אף תנועתה האטית, היא נמנעת מרוב הטורפים (למעט נחשי מים), הודות לזוג בלוטות רעל המצויות בצדי ראשה.

כיום מאויימות אוכלוסיות הקרפדה הירוקה בארץ, עקב הרס שלוליות חורף.