בחלקים שונים של מישור החוף ניתן לפגוש בתריסר מיני עקרבים: כמחצית מהמינים הידועים בארץ. עם זאת, במרבית טיולינו ניתקל רק במין או שניים, האופייניים לבית-הגידול. כאשר מדובר בטיולים בחולות, יהיה זה לעתים הקטלן העברי. מין זה הוא אחד מארבעה מינים צהובים של עקרבים, המאכלסים את חולות החוף - כולם מינים ממקור מדברי, שתפוצתם צפונה לאורך החוף נעצרת במקומות שונים. בחולות  פלמחים ודרומה נמצא את הקטלן העברי לצד העקרבחול דק-הלסת, הצרבן הישראלי והעביד הצהוב. צפונית לנחל שורק (למשל, בחולות ראשון-לציון) איננו מוצאים את העקרבחול; צפונית לירקון, גם הצרבן נעלם, ואילו בחולות עמק זבולון, צפונית לכרמל, נשאר הקטלן העברי כנציג יחיד של העקרבים הצהובים. 

מהעביד ניתן להבדילו בקלות, שכן צבתות הקטלן דקות, בעוד צבתות העביד עבות מאוד. קשה יותר להבדילו ממינים צהובים אחרים. מבנה העקרבים הוא שמרני ולרוב לא משתנה מאוד בין מין למין. סימן היכר טוב הוא שגם גדול בפרק הלפני-אחרון בבטן האחורית (החלק דמוי-הזנב בגוף), לתוכו מתאים חלק מהפרק האחרון בעת קיפול הבטן. סימן היכר זה מצוי בכל מיני הסוג קטלן, אך המינים האחרים המצויים בארץ (כולל מישור החוף) הם שחורים.

 

כמו מיני עקרבים רבים אחרים, הקטלן העברי חופר מחילה בעלת פרופיל רחב ונמוך, כצורת העקרב. במחילה זו הוא מבלה את היום. בלילות, בייחוד בלילות קיץ, ניתן לפגוש אותו בשטח, אורב לטרף: פרוקי-רגליים וחולייתנים קטנים. בהתקרבנו, ייסוג הקטלן למחילתו, אך אם נמצא אותו הרחק מהמחילה, יפגין לעתים התנהגות רגועה, המאפשרת להתקרב ולצפות בו. לעתים נדירות נוכל לפגוש בזוג קטלנים הנמצאים ב"ריקוד חיזור", בו הזכר אוחז בצבתות הנקבה ומוביל אותה. 

חשוב מאוד לזכור כי כל העקרבים הם ארסיים, ועקיצת הקטלן מסוכנת ממש לחיי אדם! לכן עדיף להימנע מלכידת הקטלן וממגע איתו. תצפית ממרחק בטוח תיטיב עם כל הצדדים.