המעוג הכרתי הוא אחד הצמחים הבולטים בילדותם של תושבי מישור החוף. זהו הנפוץ והגדול בין הצמחים המכונים "חובזה". צמח עשבוני זה, בן למשפחת החלמיתיים, צומח בצדי דרכים, חצרות ובתי-גידול אחרים העשירים בחומרי מזון. הנבטים הצצים זמן קצר אחרי הגשמים הם בעלי פסיגים דמויי לב, האופייניים למשפחת החלמיתיים. זה כמובן נבדל מצורת שאר העלים - עלי החובזה המעוגלים. הוא גדל לרוב כצמח חד-שנתי, המגיע בעונת הגידול הקצרה שלו לגובה ניכר, לעתים יותר משני מטרים. ה"ג'ונגלים" של המעוג, שהיו צצים תוך חודשים ספורים במקומות שונים בישוב שלנו, היו משמשים אותנו לפילוס שבילים והקמת מחנות נסתרים. לרוב, הצמח מתייבש עד מאי, אך לעתים רחוקות הוא שורד את הקיץ וממשיך לשנת גידול שנייה, תוך הצמחת ענפים חדשים מניצנים צדדיים.

הפרח הסגול-ורוד, בעל האבקה הלבנה, כמו-גם הפרי העגול, הבנוי פרודות (כמו עוגה, ומכאן שמו) דומים לאלה של החובזות האחרות הנפוצות במישור החוף: החלמית המצויה והחלמית קטנת-הפרחים. הפרח מעט גדול וכהה משל החלמית קטנת-הפרחים, אך ההבדל העיקרי נמצא בגביעון - שלושת העלים הצמודים לגביע. אצל החלמיות עלים אלה נפרדים זה מזה, בעוד במעוג עלים אלה מאוחים בבסיסיהם. משהפרי מתחיל להבשיל, גם בו יש הבדל: פרודות החלמית הן מגורגרות, בעוד פרודות המעוג הן חלקות. 

​

המעוג אינו רעיל או קוצני, והוא לעתים נאכל על-ידי בני-אדם. עם זאת, שעירותו של הצמח הופכת את האכילה לחוויה בלתי-מספקת. הפרי הלא בשל אכיל גם הוא ולא נתפלא לגלות כי לא מעט בעלי-חיים ניזונים בחלקים שונים של צמח זה. בנוסף לצמחוניים כוללניים, דוגמת האדמון המצויר ופנדור הכותנה,  נמצא על המעוג הכרתי כמה חרקים המתמחים באכילת חלמיתיים: בין השאר, החיפושיות פרעושית החלמית, וחדקונית החלמיתיים, והפרפרים הספרית החלמית ונמפית החורשף. ניתן להגיד כי צמח אשפתות זה מהווה מערכת אקולוגית משל עצמו, גם אם מערכת זו פעילה רק לאורך העונה הגשומה.