top of page

אגם סטלה

שמעו סיפור.
אתמול, כשהייתי בנסיעה חזרה מהדרכה ברחובות, קו 164 בו ישבתי עצר בתחנה ושבק חיים. כשירדתי, בלית ברירה, והרמתי את ראשי מהטלפון (עליו, כתמיד, כתבתי פוסט עבור הקבוצה), התברר כי אני נמצא ליד רכבת הראשונים, או כמו שאני אומר "תחנת הביצה".

מהי אותה ביצה? קוראים ותיקים אולי נתקלו בתיאור שלה: תעלת ניקוז הנמתחת בין דרום ראשון-לציון לבין נס-ציונה. ביעדה הסופי היא מוחזרת לתוך צינור, וזורמת מתחת לעיר, ולבסוף אל נחל נס-ציונה, אחד מיובלי השורק. אחר התעלה הזאת עקבתי מאז גילויה, באוגוסט 1999, לפני שתחנת הראשונים או כביש 431 היו שם, והתעלה הייתה ארוכה ופראית בהרבה. קטע בצפון התעלה, בה עומדים מים במשך כל השנה, נתן לה את השם 'הביצה'.
בשנתיים האחרונות לא ביקרתי בחלקיה הצפוניים, כי היה שם איזה מיזם בנייה ודיבורים על אגם גרנדיוזי (כמו אגם הסופרלנד, אולי?) - ובכנות, לא הייתי בטוח שאעמוד בשברון הלב. אבל כעת נראה שהעבודות הסתיימו לפני זמן מה, וערימות החמרה הענקיות שנראו למרחק קילומטרים נעלמו גם הן. החלטתי להמר והלכתי.

ניגשתי לביצה מכיוון תחנת הדלק, שם היא נמצאת בעיקול השני שלה - אחת הנקודות שברבות השנים ספגה הכי פחות נזק. במבט ראשון, הכל נראה כרגיל. העיקול היה שם, עם חישת העבקנה הענקית שלו. במבט שני, היה משהו מאוד מוזר: במעלה התעלה הייתה סוללת עפר גדולה, שחסמה לחלוטין את הזרימה הרגילה. המים בתעלה הגיעו מצינור חדש, שהתחבר מהצד וניקז את מחלף הראשונים.
"בואו נראה" - אמרתי לעצמי - "מה קורה מהצד השני של הסוללה."

רק כשעמדתי ליד הסוללה, ראיתי שהשדה על הגדה שמולי אינו שדה כלל, אלא סוללת עפר גבוהה, המסתירה את מה שמעבר לה. התעלה שמעל המחסום, כך התגלה, הופנתה אל מאחורי הסוללה הזאת: שם נחפר בור רחב ידיים, לא עמוק אבל מוקף סוללות גבוהות, כך שיהיה מוסתר למסתכלים מהכביש, ואף מרוב חלקי התעלה עצמה. ההרגשה הייתה כאילו עמדתי בשוליו של לוע הר-געש רדום. במערב הבור היה אגם, כמו בריכת חורף גדולה.
קראתי לו אגם סטלה.

זה נראה כאילו נתנו לנהגי דחפורים לשחק בחול: בור מאולתר, לא מוסדר ולא מונגש. נשמתי לרווחה. הוא נראה טוב בהרבה מאגם הסופרלנד המצועצע.

סביב המים היו סימני שיטפון - הרי האגם נועד לקלוט מי נגר מיותרים, ולשחרר אותם לאט בחזרה לתעלה, בלי שזאת תעלה על גדותיה. ההתערבות היחידה שעשו באקולוגיה המקומית הייתה לשחרר למים גמבוזיות, שיצרו להקות גדולות במים הרדודים. סביב למים צמחו מגוון פליטי תרבות שזרעיהם נסחפו מרחובות ראשון: מכנף, אשל, איקליפטוס, סיסם, הרדוף, וושינגטוניה ואינסוף קליסטמון אדום. אם יתנו להם, הם יצמיחו חורשה נאה במכתש הזה.

בין צמחי השדה שעל הסוללות התלולות עופפו שפריריות בצבע טורקיז. באמצע גוף המים מצאתי, להפתעתי תמירונים: עופות שלא ראיתי מעולם בתעלה שלי. בסבך הסתתרו לא מעט עופות מים זעירים, שהיו בלתי נראים עד שזינקו וברחו. אני חושב שאלה היו חרטומיות גמדיות. שלושה קרקירים, שלא חשבתי שאראה אי-פעם בביצה, שחו בלי פחד לא הרחק ממני. על הגדה המרוחקת הסתודדו ושיחקו שבעה ברווזוני ברכיה.

נראה שהשם היה נבואי, וכעבור 22 שנים יצרו בית-גידול לח בתעלת הביצה. אני לא יודע מה יעשו איתה עכשיו, והאם ימשיכו לעבוד עליה. בינתיים נראה שהעבודות נפסקו. לי היא נראית טובה בדיוק כך. הייתי רוצה לחזור אליה שוב ושוב, כמו שחזרתי תמיד בשביל התעלה הישנה. אני רוצה לראות אילו עופות יעצרו ואילו יתרבו בה. אני רוצה לראות איך תתהווה חברת הצמחים פליטי התרבות. הייתי רוצה לראות איך הביצה תבנה את עצמה, אחרי שהאנשים חפרו בשבילה בור.

זאת הייתה ההרפתקה הקטנה שלי - תגלית מפתיעה ומשמחת באמצע יום לחוץ ותקופה מדאיגה. אני מאחל שיהיה גם לכם יום עם הפתעה טובה או שתיים.

אגם סטלה, ראשון לציון, 3.2022

   כל הזכויות על החומרים באתר זה שמורות לאיגור ארמיאץ' שטיינפרס ©

bottom of page