top of page

האחו האחרון, גני-תקווה

ביום רביעי, כמה דקות לפני הזריחה, הגעתי לסיור של שעה וחצי באחו האחרון של גני-תקווה. אחרי הפרסום הרב שנעמי נתנה למקום, הייתי חייב לראות בעצמי.
לא התאכזבתי.

מדובר שטח קטן, כ-68 דונם, השוכן על מדרון של גבעת חמרה גדולה ומתונה, המשתפלת לכיוון מזרח. הוא נמצא בשוליים המזרחיים של העיר גני-תקווה (מעבר לרחוב הכרמל) וכנראה מהווה את אתר הטבע האחרון שלה. במזרחו הוא גובל בשטחים מעובדים (חיטה, תות-שדה, הדרים). משוכות צבר הפזורות באתר עצמו מרמזות על עיבוד חקלאי שנעשה בעבר על-ידי ערביי האזור, אך השטח חזר מזמן לידי הטבע. חלקים מהאחו, במיוחד בצד המזרחי ובצד הדרומי, הושחתו לאחרונה בפעולות דחפור, וצמחייתם המקורית הושמדה. הם מגדלים כעת צמחיית מעזבות יפה, אך לא מאוד ערכית.

בית-הגידול העיקרי באתר זה הוא סוואנה ים-תיכונית* עם שיזף מצוי: נוף טבעי-למחצה האופייני למישור-החוף, והזוכה להגנה אף פחות מהחולות וגבעות הכורכר. הצומח עשיר, אופייני מאוד לקרקעות חמרה חוליות, ומזכיר את שמורת השיטה המלבינה ברחובות, ואת חולית צריפין. ממש כיף לראות את כאן חברות הצומח המיוחדות של קרקעות החמרה! קשה לזרוק אבן ולא לפגוע במין אנדמי. בסיור הקצר שלי ספרתי שמונה: דרדר הקורים, חומעה עטויה, מקור-חסידה תל-אביבי, קדד בירותי, שום תל-אביב, תורמוס ארץ-ישראלי, תלתן ארץ-ישראלי ותלתן פלשתי. אני בטוח שביקורים בעונות אחרות יוסיפו לרשימה זו. בנוסף, חשוב לציין את צבעוני ההרים: גיאופיט מוגן הנפוץ בשטח זה.

איני יכול להגיד הרבה על בעלי-החיים, שכן בבוקר לח זה הפעילות הייתה מעטה. ראיתי פרחיות רבות ופעילות של דובון הקורים. אלה דברים פעוטים בשביל אחו בכפר, אך אינם טריוויאליים כאשר מדובר בשטח טבע עירוני. ראיתי גם חוגלה, ועקבות כרוון - שני מינים עבורם אחו זה הוא רק חלק מאזור השיטוט (בנוסף לשדות והפרדסים).
כמובן שגם כל שיזף הוא עולם בפני עצמו, עם קהילת המטפסים, הפטריות והחרקים שלו, אך היה לי רק זמן מועט לעסוק בהם.

בשורה התחתונה - אני ממליץ מאוד להיאבק על האחו האחרון של גני-תקווה.
זהו אתר הטבע היחיד של העיר. הוא ערכי מאוד מבחינה אקולוגית, ייחודי בשטח (כי כל השאר עבר בנייה ועיבוד אינטנסיבי לאחרונה) ומהווה אתר נופש, למידה וספורט עבור התושבים. גני-תקווה היא עיר עכשיו, ויש בה 24 אלף תושבים. בטוח יימצאו ביניהם מספיק אנשים שידרשו לשריין את מעמדו של האחו האחרון, שיהיה בעירם לפחות אתר טבע אחד, כמו גבעת קוזלובסקי בגבעתיים, או הר העצמאות של בני-ברק. אבל האחו האחרון מיוחד משני אלה, כי בעוד שלרוב מה שנותר במרכזי ערים זה פסגה סלעית או איזה צוק, כאן מדובר במישור חמרה נוח לעיבוד. זאת המקבילה של למצוא קערת שמנת לא נגועה בחדר מלא חתולים.

זה אתר שהוא יוצא דופן, גם כי הוא שומר על הטבע הייחודי של מישור-החוף (בשונה מהגנריות של כל סושייה, פאב אירי או מסעדת המבורגרים שיוכלו להקים על שטחו) וגם כי אין כמעט אתרי חמרה שמורים בגוש דן. יש כורכר, חולות, חוף ים, בריכות חורף ואפילו שטחי חמרה משוחזרים - אבל שטחי חמרה שמורים, זה הכי נדיר!

שמירה על אתר כזה תדרוש התארגנות, התגייסות של גופי שמירת-טבע, עיתונות ופוליטיקאים מקומיים. הניצחון לא מובטח, אבל אנו חושב שבהחלט שווה להיאבק.
ובינתיים - שווה לבוא לטייל, לצלם ולשתף אותנו בחוויות וממצאים!

גני-תקווה, 3.2024

*טכנית, נוף דמוי-סוואנה

   כל הזכויות על החומרים באתר זה שמורות לאיגור ארמיאץ' שטיינפרס ©

bottom of page