גם כאן.

קשה להאמין, אבל היער המכושף הזה אינו נטוע ואינו בגליל. זהו חורש של שיטה מלבינה (Faidherbia albida) במרחק חצי שעה הליכה מרחובות. השיטה המלבינה היא עץ טרופי הצומח ברחבי אפריקה, בסוואנות ויערות קוצניים. בישראל מצויה אוכלוסייה מנותקת, שהיא הצפונית בעולם. בישראל העץ יוצר נופים דומים לנופים האפריקאיים, יחד עם צמחים טרופיים וים-תיכוניים. בשונה מעצי בר אחרים במישור החוף (דוגמת חרוב מצוי ואלון התבור) השיטה המלבינה מתרבה על-ידי הנצה משורשיה. עץ יחיד יכול לחזור ולהפוך לחורשה תוך שנים בודדות. מסיבה זאת קשה מאוד להשמיד את החורשות הללו ולכן חלק מהן הצליחו לשרוד עד ימינו, בעוד חורש החרוב והאלון כמעט ונעלם ממישור החוף. חורש השיטה המלבינה נשאר, אפוא, נוף העצים הטבעי היחיד במישור החוף הדרומי (מלבד בתי-גידול לחים).

גם היום ניתן לראותן משתלטות על שדות עזובים בקרבת חורשותיהן.
לצערנו, גם שריד עקשן זה מאויים כעת. על כל יכולותיו, הוא אינו עומד בפני מכשור מודרני.
לכן, עלינו להיות מודעים אליו ולתת לו הגנה.
במישור החוף ניתן למצוא את השיטה המלבינה ליד אשדוד, יבנה, גדרה ומספר מקומות נוספים. במקומות מסויימים היא זוכה להגנה, אך באחרים, דוגמת גבעת השיטה של ישרש (במרחבי רחובות) היא הפכה בעשורים האחרונים למקום של הטמנת פסולת לא חוקית.

שמורת שיטה מלבינה, ישרש, 1.2018
***

הצילו!
שמורת שיטה מלבינה ישרש נלחמת על חייה. זוהי שמורה קטנטנה, בינתיים עוד לא מוכרזת, הממוקמת ליד העיר רחובות. היא מכילה את אחת הפיסות האחרונות של חורש באזור. ולא סתם חורש, אלא של שיטה מלבינה (Faidherbia albida), עץ המצוי בישראל בנקודות ספורות בלבד. חוץ מהשיטה, השמורה מכילה מינים רבים של פרחים מוגנים (כלניות, סחלבים ואחרים), מאורות של יונקים מקומיים וגם לא מעט מיני צמחים ובעלי-חיים הייחודיים לאזור החוף של ישראל.
הנוף המקיף את השמורה מכונה 'מרחבי רחובות' והוא כמעט כולו שטחים חקלאיים שונים, המוגנים ומטופחים על-ידי בעליהם. לכן, בהיותה המקום היחיד שהוא "של אף אחד", במשך עשרות שנים השמורה משמשת כמזבלה לא חוקית, בה מושלכת פסולת בניין, עודפי תוצרת חקלאית ופגרי חיות משק. שריפות משתוללות לעתים קרובות, כנראה עקב הצתות. נסיעת טרקטורונים, ההורסת את הצומח ושוחקת את הקרקע, היא צרה נוספת.

בשנים האחרונות הקצב מאיץ. הפושעים נכנסים עם דחפורים, חופרים בורות גדולים, מביאים עוד ועוד פסולת מכל סוג. כל פעם שאני מגיע לבדוק את מצב השמורה, אני בוכה. כל פעם יש נזק משמעותי חדש. כל פעם עוד חלק מהשמורה הזעירה הזאת מושמד. הם שורפים עצים, עוקרים אותם וחושפים את שורשיהם. הם מכסים חלקות נרחבות של כלניות בשכבה עבה של פסולת רעילה. הם כורים את עצם החול עליו עומדת השמורה.

כשהגעתי לשמורה ביום שישי, היו בו המוני מפגעים חדשים. ראיתי כמה מכוניות שחנו בצורה חשודה בשטח. חששתי להתקרב והלכתי בכיוון ההפוך. מאוחר יותר, אחת המכוניות עברה לידי כשצילמתי את הנזק העצום. - "תצא מפה!" - זרקו אליי מהאוטו בקול מאיים.
עם ההאצה הזאת בקצב ההשחתה, יכול להיות ותוך שנתיים לא תהיה לנו יותר שמורה. פשוט לא יישאר על מה להגן.
תושבי רחובות צריכים להיזכר בכך ששמורת השיטה היא האוצר שלהם, ולצאת להגנתה עכשיו! ולא רק רחובות. זאת גם השמורה של באר-יעקב, נצר-סרני, ישרש ורמלה. היא קרובה לכולם ואנשים מכל המקומות הללו מבקרים בה תדירות. אז למה היא עוד לא הוכרזה? למה אין עוד לה הגנה חוקית ומעשית?
בכל אופן, אנחנו לא שותקים.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי רחובות, 2.2020
***

יש חיים אחרי ההרס.
השלכת פסולת בשמורת השיטה המלבינה אינה תופעה חדשה. אפילו מתחת לעצים ניתן למצוא ערימות חצי קבורות, בנות עשרות שנים, שהושלכו כשהעץ לא היה שם. הטבע מנסה לשלב את הפסולת בתוכו, בהצלחה מעורבת. חומרים מסויימים קלים לפירוק מאחרים.

בתמונה הזאת רואים כיצד טחבים מהסוגים טחובית (.Bryum sp) וחבליל (.Funaria sp) התיישבו איפה שהייתה להם קצת אבן או קרקע להיאחז. הפורמייקה, לעומת זאת, נשארה עבורם מבצר בלתי-נגיש. עם הזמן, העץ בפסולת יתפרק, והאבן תתכסה צמחים. אפילו חלק מהפלסטיק יתפורר (למיקרופלסטיק). התלולית תחזור להיראות כמעט טבעית, למעט צורתה והצומח שעליה, שיושפע מהרכב התלולית. הטבע יכול לתקן את עצמו אם נותנים לו את הזמן והמרחב לעשות זאת.

אבל השמורה לא מקבלת את ההזדמנות הזאת. קצב ההשחתה ההרסני מאיים להשמיד את החי והצומח שלה בתקופה הקרובה.
באם המאבק שלנו יצליח, והשמורה תזכה להגנה, יהיה צורך לפנות הרבה פסולת, אבל אולי לא את כולה, שכן חלקה כבר השתלב במערכת האקולוגית. אם תוכל, השמורה תבריא ותחזור לתפקד כחורשת שיטים טבעית.
צריך רק להפסיק לעשות רע. והטוב כבר ידאג לעצמו.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי רחובות, 2.2020
***

קצת על חברות צומח.
השמורה המתוכננת "שיטה מלבינה, ישרש" (ברחובות) מכילה כמה אזורים, הנבדלים בהרכב מיני הצמחים השולטים בהם - מה שנקרא 'חברות צומח'. ההבדלים בין החברות הללו נוצרו הודות להבדלים בקרקע, המפנה וההיסטוריה של כל אזור.
במפה המצורפת מטה מספרתי כל אזור וסימנתי את נקודת המוצא של הביו-בליץ בנקודה שחורה:

1) חברת שיטה מלבינה:
מצויה לאורך רוב השמורה, על חמרה חולית. מאופיינת בחורש של שיטה מלבינה וצמחיית חולות מיוצבים. בשטח כנראה הייתה חקלאות בחלק מהמאה ה-20. מלבד השיטה עצמה, נפוצים כאן מרבדים של לוטוס שעיר, כמו גם אלקנת הצבעים וצבעוני ההרים. מתחת לשיטים גדלים סרפד הכדורים וגלונית פלשתית.

2) חברת סירה קוצנית:
מצויה בחלק מהמפנה הצפוני, על מחשוף של כורכר ופארארנדזינה. מאופיינת בבתה של סירה קוצנית וגריגה של קידה שעירה. שטח זה כנראה לא עבר עיבוד חקלאי (נדיר במישור החוף!) ונשאר עשיר מאוד בצמחים נדירים. השטח בעל מיני גיאופיטים רבים, בין השאר, סחלב פרפרני, נורית אסיה, סתוונית היורה וחצב מצוי.

3) חברת כספסף חד-פרחי:
מצויה בחלק מהמפנה הדרומי, על כורכר רך. מאופיינת בצמחיית כורכר יובשנית. המפנה עבר כרייה בעשורים האחרונים, וזו יצרה את המחשוף. מינים מדבריים, דוגמת הכספסף החד-פרחי (בן-שיח, מהפרפרניים), רותם המדבר והשמשון הסגלגל, משגשגים כאן על הסלע החשוף.

4) חברת לנטנה ססגונית:
מצויה לאורך השוליים המערביים, על חמרה חולית. מאופיינת בגריגה של לנטנה ססגונית, עם צמחייה של מעזבות ושל חולות מיוצבים. השטח כנראה קיים בעבר מטעים מושקים, שסייעו להתבססות הלנטנה. הצמחייה העשבונית דומה לזו של החלק הראשון, אך ענייה יותר בגיאופיטים.

כמובן, שלכל חברה כזאת, עולם חי מעט שונה.
למטיילים בשמורה, אני מציע לבקר בכל האזורים.
***

לפגוש את המפנה הצפוני של שמורת השיטה מרגיש כמו להיכנס למקדש יווני מתפקד ולהבין שעד כה חיית בחורבות מולבנות. האוצרות שהמקום הזה מכיל הספיקו להימחות משאר השטח לפני כל-כך הרבה זמן, שכבר שכחנו שהיו לנו כאלה.
בתמונה: מרבה חלב מונפלייני (Polygala monspeliaca), צמח הרים הנדיר במישור-החוף. הכרתי אותו לראשונה מהמפנה הצפוני, וכך גם הדבר עם צמחים כמו הזוטה המעורקת, הפילגון, בן-הסירה ונוספים.

אין לי ספק שהתקיימו בגבעות אחרות בסביבה, אך נכחדו כשבאחת שתלו זיתים, ובאחרת איקליפטוסים וכך הלאה. צמחים מעניינים אחרים שרדו והם נותנים את האשליה של בית-גידול עשיר. אבל רק מפנה גבעה אחד מזכיר לנו על האוצרות האבודים.
מתי יזכה להגנה הראויה לו? האם מרבה-החלב עוד יתקיים בו כשזה יקרה?

שמורת שיטה מלבינה ישרש, רחובות, 3.2021
***

חודש מרץ הוא, בממוצע, חודש חמים, עם כמה ימי שרב וכמה ימי גשם, כולל גשמי פורים המפורסמים. בפועל, מרץ נראה ככה רק בשנים מעטות, בעוד רובן נופלות במרחקים שונים משני צדי הממוצע.
חודש מרץ של השנים 2008, 2015 ו-2018, למשל, היה יבש, כמו שניתן לראות בתמונה של שמורת השיטה המלבינה משנת 2018. מרץ של השנה נראה כאילו הוא מנסה לאזן את כל הבצורות הללו, עם מנה הגונה של קור וגשם. אם להוסיף לזה את הגשמים המתאחרים של סתיו 2019, אפשר להבין למה שמורת השיטה נראתה בשבוע שעבר כאילו החורף עוד לא הסתיים בה ממש.
הבדלים כאלה במחזור השנתי הם דבר נורמלי לאזור הים-תיכוני, גם אם שינוי האקלים האנתרופוגני מחמיר אותם. כל גרסה כזאת של מחזור השנה טובה עבור מינים אחרים, כך שבכל שנה ניתן לראות פעילות של צמחים ובעלי-חיים שאולי היו פחות בולטים בשנים שקדמו לה.
נקווה שהגשמים יאפשרו לירוק להישאר זמן רב, כך שעדיין תהיה לנו פריחה יפה לראות כשנצא מהסגר.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי רחובות, 3.2020