כבר שנים שלא כתבתי כאן על שנונית השפלה (.Acanthodactylus sp), וזאת בעקבות המחקר שפורסם ב-2014 ובו מבוטל שיוכה למין של "שנונית השפלה התורכית" (A. schreiberi), הנפוצה במפרץ איסקנדרון, והיא מאוחדת עם שנונית הנחלים (A. boskianus), הנפוצה בנגב. אך היה מוזר להתייחס אליה בתור שנונית נחלים - שכן היא ישות נפרדת, עם אקולוגיה ומורפולוגיה שונות. לכן לא כתבתי.
אבל כמה אפשר? הרי מדובר בזוחל של מישור-החוף, החי רק בחופי הלבנט: מחוף הנגב ועד צור. גם אם זה אקוטיפ בלבד, זה האקוטיפ שלנו, עם חמרה בעורקיו!
איפה שקרקעות החמרה מתפרשות לרוחב המישור, השנונית שלנו מצויה בכל מקום, ואילו בצפון, איפה שהחמרה והכורכר קיימים כרצועה צרה, היא בעיקר לטאה שפוגשים ליד חוף הים.
המאפיין הבולט שלה הוא הזנב האדמדם של הצעירים, המושך את תשומת לב הטורפים הלאה מהראש הפגיע. על שום מאפיין זה קראתי לרמלה "עיר הלטאות אדומות הזנב", כשביקרתי בה בגיל עשר. הזנב הזה משך גם את תשומת לבי, ומי יודע אם לא הוסיף תרומה משמעותית להתעניינות שחשתי לאורך השנים בטבע של מישור-החוף.

שמורת חוף הבונים, 10.2022
***

שגרירה.
בסופה של הדרכה שעשינו בתל-מיכל לפני מספר ימים, הגיעה לפתע שנונית. היא יצאה אל הפסגה, מבין העשבים, ברגע הנכון ועברה בעצלתיים מול הקהל המשתאה, בלי לפחד וממש במרחק אפס מאיתנו. כולם זכו לראותה מקרוב.
שנונית השפלה (Acanthodactylus cf. schreiberi) היא לטאה האנדמית למישור החוף, המצויה באדמות חוליות. גורלה קשור ישירות לגורל השטחים הפתוחים בארצות החמרה. אם הם ייעלמו, תיעלם גם היא מהעולם.
יש הרבה סיבות לשמור על הטבע, אבל שנונית השפלה היא לבדה סיבה מספקת.

הרצליה, 6.2017

***
אתה יודע שחם כש...
זו תופעה ידועה בקרב לטאות מדבריות: כדי לא להתחמם יתר-על-המידה מהחול הלוהט, הלטאה מרימה שתיים מרגליה (באלכסון) ומדי פעם מחליפה בין האלכסונים, בעוד הגוף נשאר גבוה מעל המצע החם. היום היה מספיק חם כדי ששנונית שפלה אחת (Acanthodactylus sp.) תרים את כל ארבע רגליה בו-זמנית, כאומרת - אני מוותרת!
נקווה שלא נכוותה בגחון.

5.2016, תל-מיכל, הרצליה