הזוטקרבים (Pseudoscorpiones) הם בין בעלי-החיים המוזרים ביותר. ואולי המוזרים שבזוטקרבים, הם בני משפחת הכליפראים (Chrliferidae) - הזוטקרבים המצליחים ביותר בתקופתנו. הכליפראים לא רק ניחנים בארס, ביכולת פורזיה על חרקים מעופפים ובסימביוזה עם דבורי דבש, הם גם בעלי מנהגי רבייה משונים.
מרבית זכרי הכליפראים ניחנים באיבר "קרני איל" (ram's horns organ): איבר זוגי ענק ומתנפח, המזכיר את ההמיפניס של הזוחלים. בזמנים כתיקונם הוא לא נראה (כמו אצל הזכר שבתמונה), אך כשהזכר פוגש בנקבה, הוא שולף את קרני האיל שלו משני צדי פתח המין שלו.
הן לא נועדו להזדווגות, שכן אין בזוטקרבים הפריה ישירה. ככל הנראה, קרני האיל מפרישות פרומונים, אבל אנחנו עוד לא יודעים בוודאות.
הזוטקרב בתמונה שייך לסוג Dactylochelifer, ובסוג זה נחקר המפגש בין הזוויגים:
כל התהליך מאוד טקסי ודמוי ריקוד. תחילה הזכר אוחז בעדינות את אחת מצבתות הנקבה בשתי צבתותיו. הנקבה אוחזת בזכר בצבת החופשית שלה. אז הזכר אוחז את שתי צבתות הנקבה ושולף את קרני האיל שלו. אחרי זה הוא אוחז שוב רק צבת אחת ומחליף בין צבת ימין ושמאל כמה פעמים. כעת הוא מקרב את בטנו למצע ומייצר ספרמטופור - זיף זקוף הנושא בראשו טיפת זרע. הזכר עוזב את הנקבה ונעמד מאחורי הספרמטופור. הנקבה מתקדמת, כך שהיא עומדת מעל הספרמטופור. אז הזכר אוחז בבסיסי הבחנינים של הנקבה ומנחה את תנועותיה בעזרת רגליו הקדמיות, בזמן שזו קולטת את הזרע בפתח המין שלה. כאשר הזרע נקלט, הנקבה מנתקת מגע והטקס מסתיים. כל זה יכול לקחת עד חצי שעה. אפשרי כי הסימן הכימי מקרני האיל משחק תפקיד מכריע בכוריאוגרפיה של טקס זעיר זה.
אחרי קליטת הזרע מתחיל התהליך המוזר של הטלת הביצים בכיס, הזנתן לפני שבקעו וטיפול באבקועים. אבל לכך יהיה צורך להקדיש פוסט נוסף. אולי כשאלכוד נקבה.
צומת בית-דגן, 12.2023