בשירו "החיידק" הילר בלוק כותב:
THE MICROBE is so very small
You cannot make him out at all,
But many sanguine people hope
To see him through a microscope.
His jointed tongue that lies beneath
A hundred curious rows of teeth;
His seven tufted tails with lots
Of lovely pink and purple spots,
On each of which a pattern stands,
Composed of forty separate bands;
His eyebrows of a tender green;
All these have never yet been seen--
But Scientists, who ought to know,
Assure us that is must be so...
Oh! let us never, never doubt
What nobody is sure about!
מלבד נימת הכחשת המדע בסוף השיר, אני מסכים עם הרושם הכללי שמתקבל פה: המיקרוסקופ מגלה לנו דברים פנטסטיים-למשמע, להם קשה להאמין בלי לראותם.
אני אעשה, בכל זאת, נסיון לתאר.
אקרית החטטים (Aceria oleae) היא עכבישן באורך של שישית המילימטר. את חייה היא מבלה על עצי זית אירופי (Olea europaea), בהם היא נודדת באופן עונתי בין העלווה לפרחים והפירות. פעילותה גורמת לעיוותים ועפצים, הבולטים לעין עקב איבוד השיערות הכסופות המכסות את עלי הזית.
כיאה לבת משפחת העפצניתיים (Eriophyidae), גופה מוארך - כמעט דמוי תולעת - כאשר קדמת הגוף עבה מהקצה האחורי. הבטן, המהווה את רוב הגוף, מכוסה בליטות המזכירות שריון קשקשים. בקדמת הגוף, מעל גפי הפה, ישנו מגן גדול. סמוך לגפי הפה ישנם שני זוגות של רגליים קטנות, המצויידות בקצותיהן במניפות מנוצות, שהתפתחו מכריות הצמדה. בקדמת ואחורי הגוף בולטות שיערות ספורות, אבל מאוד ארוכות. הצד האחורי של הגוף מצוייד באיבר הצמדה, המאפשר לאקרית לא ליפול מהפונדקאי (אפילו כשמכים את הזית במקלות!).
בשדה כל מה שרואים הוא העפצים. אבל במעבדה אפשר לראותו היטב במיקרוסקופ אור, ואף בפירוט רב מאוד במיקרוסקופ אלקטרוני.
התקדמנו מאז בלוק.
כפר-סבא, 8.2022