מצחן דוגוני (Acrida bicolor), מסתווה בעשב היבש. צורת ראשו המוזרה (כמו גם של קרובו, החטמן) הקנתה לו את הכינוי "סוסה" במספר שפות. לא לבלבל עם "סוסת השד" שהיא מין של גמל-שלמה.

חורשת האלונים, רעננה. 8.2016
***
חגבים מסויימים זוכים לכינוי השגוי "מקלון" בתדירות גבוהה כמעט כמו ששחרוריות מכונות "חיפושית זבל".

צורת גוף מקלית, המשמשת לעתים להסוואה, נפוצה בין בעלי הגלגול החסר, ובייחוד חגבאים, מקלונים וגמלי-שלמה. עם זאת, עדיין קל להבדיל ביניהם.
רגלי נתירה אחוריות? חגבאים.
רגלי טרף מקדימה? גמלי-שלמה.
כל הרגליים דומות?.. אולי זה מקלון (אבל אולי פשפש).

בתמונה: מצחן דו-גוני (Acrida bicolor)

גבעת האירוסים, ראשון לציון, 11.2018
***
המצחן הדו-גוני (Acrida bicolor) הוא חגב בעל היסטוריה טקסונומית מעניינת.
כאשר לינאוס, אבי הטקסונומיה, התחיל למיין את בעלי-החיים במאה ה-18, הוא שם את כל החגבאים, גמלי-שלמה והמקלונים בתוך הסוג צרצר (Gryllus), אותו מיקם בסדרת החיפושיות (Coleoptera). מכיוון שקיים בקבוצה המלאכותית הזאת מגוון רחב, לינאוס חילק את הסוג לתת-סוגים. את כל גמלי-שלמה והמקלונים הכניס בתת-הסוג Mantis; את כל הצירצרים והערצבים, בתת-הסוג Acheta; את כל החרגולים בתת-הסוג Tettigonia. את רוב החגבים (20 מינים) הוא מיקם בתת-הסוג Locusta, שנקרא במילה הלטינית לחגב. אבל חלק מהחגבים היו מוזרים למראה, ולכן לינאוס יצר עוד שני תת-סוגים: Bulla,לששה מיני חגבים עם חזה מוזר, ו-Acrida, לחגבים בעלי ראש מוארך ונטוי. תת-הסוג הזה, שלוקח את שמו מהמילה היוונית העתיקה לחגב, כלל במקור מין אחד של מצחן ומין אחד של חטמן (Truxalis).
הרבה השתנה בטקסונומיה מאז לינאוס. הסוג צרצר הפך בימינו לשלוש סדרות עצמאיות. עשרים-ושמונה מיני החגבים שלינאוס הכיר התנפחו לכדי אחד-עשר אלף. והם ממויינים לא לשלושה תת-סוגים, אלא לשבע משפחות (דרגה טקסונומית שלא הייתה קיימת בתקופת לינאוס). אך איך קוראים למשפחת החגבים הגדולה ביותר? כמובן, Acrididae.
המצחן של לינאוס ממשיך לעשות חיל.
ראשון-לציון, 7.2023