קפסולות החלל הללו הן גלמים של יתושים. רובכם בוודאי מכיר את הישויות הקומפקטיות והניידות להפתיע הללו, החיות בגוף המים, יחד עם זחלי היתושים.

אבל אלה אינם יתושים רגילים, אלא יתושי-יום על-מליחים (Aedes phoeniciae) והם צולמו בבריכת סלע על חוף הים. בצמוד אליה הייתה בריכה מלאה בקפצנים (הסרטן הימי, לא העכביש), וכאן, איפה שהגלים שטפו קצת פחות, הייתה לפתע קהילה של שונה לחלוטין.
הים נחשב לבית-הגידול האחד שהחרקים לא כבשו, ובאמת יש מספר קטן יחסית של חרקים החיים במים מלוחים, אבל בהחלט יש. יתושים מהווים אחוז לא זניח מאותם חובבי מלח. בארצות עם מלחות נרחבות או מנגרובים יתושי המים המלוחים ידועים היטב, ולא מתקבלים בשמחה. בארץ הם ידועים פחות, אם כי גם כאן יש שני מינים. המין שלפנינו אוהב מים במליחות של הים התיכון ומעלה. כמה זה מעלה? זחלים נמצאו בבריכות סלע שמליחותן הייתה גבוהה ברבע ממליחות ים המלח! וזה עוד לפני שמבינים שמדובר בבריכות חמות ומעוטות חמצן. אבל עם זה יתושים יודעים להתמודד. העיקר שלא צריך להיאבק בזעם הגלים ולברוח מדגים רעבים.

ואולי הכי מפתיע (ולא מפתיע בו-זמנית), זה שהיתוש שלנו הוא לא המשוגע היחיד. זחלים ממשפחת הימשושיים (Chironomidae) לרוב חולקים איתו את הבריכות, ושני היצורים הללו ניזונים ממגוון של אצות וחיידקים המשגשגים גם הם בתנאים הקשים.

יתוש-היום העל-מליח מצוי מישראל עד תורכיה ושייך לקבוצה של שלושה מינים מתמחי-מלח האנדמיים לים התיכון. אני חייב להגיד שזה מפתה לשער שהקבוצה התפתחה בזמן משבר המליחות המסיני, לפני חמשה מיליוני שנים, כאשר הים הפך לקערת מלחים חמה ומתכווצת. מי יודע, אולי פעם הם היו צורת החיים השלטת באזור, וכעת נדחקו לבית-גידול שולי על-ידי החי הימי, ששב בסוף המשבר. כל שנותר להם הוא לחכות שגיברלטר ישוב וייסגר, ולחרקים תהיה פעם נוספת מלוכה על המעמקים הנרחבים והמתייבשים.

חוף אכזיב, 9.2021