כשנברתי בתמונות משנים קודמות, מצאתי עפץ עליו טרם דיברתי, ושאני מאוד מצטער שלא הכללתי במדריך העפצים שלי (לא תהיה ברירה אלא לעדכן!!!).

זהו עפץ של צרעה בשם Andricus cecconii, ובשונה משאר עפצי האלון שהצגתי כאן, העפץ הזה מיוצר על-ידי הדור הזוויגי שלה, מוקדם באביב. האיבר המוטפל, שהופך למעשה לעפץ, הוא ניצן הפרח. הדור האל-זוויגי, המגיח מעפצים אלה, מייצר בהמשך העונה עפץ אחר, דמוי כדור קוצני. כאשר הדור האל-זוויגי מגיח, אין יותר ניצני פרחים, והאיבר המוטפל במקרה הזה הוא ניצן העלה. זה לא רגיל לראות מין בו שני הדורות מייצרים עפצים גדולים ובולטים. לרוב, עפצי הדור הזוויגי הם קטנים וחבויים.

מין זה מטפיל מגוון מיני אלון. במקרה הזה מדובר, כמובן, באלון התבור (Quercus ithaburensis) - פרט שצמח פרא באחד מאיי התנועה שנוצרו בעל כורחם, מחיתוך השטח הכפרי, בעת בניית כביש 531 (שאפשר היה למנהר!!!). אני מבחין בכך שאלונים, הגדלים מזרעים באזורים הסמוכים לחורשות טבעיות, זוכים לקבל את הפאונה המלאה שלהם (פחות או יותר), בעוד שאלונים הצומחים רחוק מאוכלוסיות טבעיות הם נטולי מינים מתמחים, או מארחים רק חלק קטן מהם. האלון בתמונה צמח במרחק כחצי קילומטר מהאלון העתיק הקרוב ביותר. הצרעות הצליחו להגיע אליו. אלוני הפרא הגדלים היום בראשון-לציון ורחובות הם נטולי צרעות ונטולי עפצים*.
אני תוהה אם מרחק ההפצה של צרעות העפצים אי-פעם נחקר.

מחלף רעננה דרום, 10.2019

*פחות משעה אחרי כתיבת הפוסט, מצאתי לראשונה עפצים על אלון תבור בראשון-לציון.