הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": קטלן דו-גוני (Androctonus bicolor)

בתרבות הפופולרית יש לאוסטרליה מוניטין של מקום מסוכן, בעיקר הודות לריבוי מינים ארסיים המסוכנים לאדם. בין אלה נוהגים לציין מיני עכבישים, נחשים, תמנונים, מדוזות ואף צמחים מסויימים! תדמית זו מקודמת על-ידי כל-מיני ביו-פובים באירופה ואמריקה. אבל מה בדבר האוסטרלים עצמם? הם לא מנידים עפעף. מבחינתם, הם חיים בארץ נורמלית לחלוטין, ויותר סביר שתשמעו אותם מתלוננים על הפוליטיקאים שלהם, מאשר על עכבישי האלמנה בחצר האחורית.

אותו דבר נכון לתושבי כל מדינה, כמובן. למשל, גם כאן אוהבים לקדם את המיתוס של אוסטרליה הארסית, בלי להבין כי בישראל עצמה יש לא מעט חיות ארס מסוכנות, בים וביבשה.

עכשיו, בתור ישראלים, אנחנו רואים בעקרבים חיות נורמליות, גם אם לעתים מסוכנות. מה שאיננו מבינים הוא שבארצות רבות אין עקרבים כלל. מרכז וצפון אירופה, סיביר, אלסקה, ניו-זילנד, צפון-מזרח ארצות הברית וקנדה (למעט השוליים הדרומיים) לא התברכו בנוכחותם של עכבישנים מרתקים אלה. אבל גם איפה שהם מיוצגים, לרוב מדובר במינים בעלי ארס שאינו מסוכן לאדם. בין מקומות כאלה נמצא את אוסטרליה, למשל. פאונת העקרבים העשירה של יבשת זו, כפי שתשימו לב, לא נוטה לככב ברשימת "עשרת הקטלניים" של תוכניות טבע סנסציוניות. איפה, אם כך, מרוכזים העקרבים המסוכנים? כמעט כולם מצויים בחגורת המדבריות האפרו-אסיאתית ובאמריקה הטרופית. כפועל יוצא מכך, אנחנו חיים לצד כמה מהעקרבים המסוכנים בעולם, ביניהם העקצן הצהוב (Leiurus hebraeus, שנפוץ בירושלים, אבל לא במישור החוף), הקטלן הדו-גוני (העקרב הנפוץ ביותר בקרקעות חמרה, מסומן ב-א') והקטלן עב-הצבתות (A. crassicauda, נבדל מהדו-גוני בצבת העבה יחסית. מסומן ב-ב'). האם אנחנו בפאניקה? כלל לא. אנחנו, תושבי "ארץ העקרבים", יודעים להיזהר בטיולים, אך בחיי היומיום מודאגים מפוליטיקה הרבה יותר מאשר מהמספר הגדול של מינים מסוכנים לצדם אנחנו חיים (אם יורשה לי להגיד) בשלום יחסי.

ככה צריך!

___

מה למדתי במהלך הציור: מדהים אותי שקודם צבעתי את העקרב בשחור, ואז הוספתי המון לבן, אבל מכיוון שהמוח שלנו יודע לפרש החזר אור, אנחנו עדיין תופסים אותו כשחור. גם, לא הבנתי עד כמה הקטלן עב-הצבתות (ממנו ציירתי משיקולי מקום רק את הצבת) הוא אדמדם.
***
שאלות על עקרבים.
במהלך סיור הלילה בשמורת האירוסים פגשנו בעקרב החמוד הזה, מהמין קטלן דו-גוני* (Androctonus bicolor). הוא נותן לי הזדמנות טובה לענות על כמה שאלות בנושא עקרבים:
1) אילו עקרבים ארסיים?
כל העקרבים ארסיים. הארס מיוצר בבלוטת הארס, בקצה הבטן, ומוזרק בעזרת העוקץ. נשיכת עקרב, לעומת זאת, לא תעביר ארס (זה בשונה מעכבישים). השפעת הארס על האדם שונה ממין למין, אבל זה תמיד כואב.
2) איך יודעים אם עקרב מסוכן?
זו השאלה שרציתם לשאול קודם. בישראל לפחות 25 מיני עקרבים, מהם עשרה מצויים במישור החוף. בין אלה, אחד מהמינים המסוכנים בעולם, אך גם מינים שעקיצתם ניתנת להשוואה לזו של דבורה. הדרך היחידה לדעת אם העקרב לפנייך מסוכן, היא להכיר את המינים השונים (זה לא הרבה). צבע העקרב אינו כלל אצבע טוב. יש מינים מסוכנים בצבעים שונים. לפעמים גם ההבחנה קשה: כאשר צילמתי את העקרב הזה, חשבתי שמדובר במין המסוכן, קטלן דו-גוני. בחינת התצלום מול מגדיר הראתה שזהו למעשה המין הלא-מסוכן, שחרן יהודה. רק אחרי העלאת הפוסט נודע לי שלפניי קטלן דו-גוני מתבגר, הדומה בשלב זה לשחרן יהודה.
3) איך נמנעים מעקיצה?
נמנעים ממגע עם העקרב. לא שולחים ידיים למקומות בהם עקרב עלול להסתתר ומנערים נעליים ששכבו מחוץ לאוהל. עקרבים הם חיות נחבאות, שיימנעו ממפגש עם אנשים, ולרוב יברחו אם יחושו בנוכחותנו. אם פגשתם בעקרב רגוע, ניתן לעמוד לידו ולהתבונן, אך כמובן אסור לגעת. מנסיוני, אלה חיות חביבות ומעניינות, שאנחנו מסכנים יותר משהן מסכנות אותנו.
4) מה אם נעקצתי?
פונים לרופא. אם יש חשד בכך שזהו עקרב מסוכן, או יש אלרגיה, מתפנים מיד לבית-החולים. לא הייתי ממליץ להביא את העקרב איתכם, מחשש לעקיצה נוספת, אבל מאוד יעזור לצלם אותו, מכמה כיוונים, כדי להקל בזיהוי.
5) איפה מוצאים עקרבים?
יש עקרבים בכל הארץ, כאשר באזורים שונים נמצא מינים שונים. הנגב עשיר במיוחד בעקרבים. במישור החוף אני ממליץ לחפש באזורי חולות, במיוחד בדרום מישור החוף.
גבעת האירוסים, ראשון-לציון, 5.2019