בסוף השבוע האחרון החלטתי להיות אנולה הולמס... כלומר, בלש של אנוליסים!

עכשיו, משסילקנו את משחקי המילים מהדרך, בואו נדבר על האנוליס החום (Anolis sagrei). לטאה קטנה זו מגיעה אלינו ממדינת קובה והיא שייכת למשפחת האנולוסיים (Dactyloidae), הקרובה לאיגואנות והנפוצה בחלקים הטרופיים והסובטרופיים של אמריקה. לטאות אלה פעילות בשעות היום על עצים ועל האדמה. לאנולוסים דו-צורתיות זוויגית: הזכר טריטוריאלי, גדול מהנקבה, ובעל פימה צבעונית הניתנת לפרישה. הנקבה קטנה וקריפטית. מספר מינים של אנוליס הם חיות מחמד פופולריות. בריחות של חיות מחמד, כמו גם נוסעות סמויות בספינות, איפשרו לאנוליס החום ליישב ממלכות חדשות: כלל הים הקאריבי, מרכז אמריקה, דרום ארצות-הברית, חלקים מדרום-אמריקה, טיוואן וכמובן, ישראל.

בשנת 2021 תועדו אנוליסים חופשיים באחת משכונות ראשון-לציון. תשומת לב ההרפטולוגים הישראליים הוסבה, כמובן, לפולשת האקזוטית. התגלה כי הן נמצאות שם כבר מספר שנים, חיות בעיקר בחצרות בתים פרטיים, וכי הן מאוד נפוצות בשכונה, אם כי מוגבלות אליה. עוד נמצא כי מקור הפלישה הוא, ככל הנראה, בשחרור מכוון. אביעד בר, שסקר את זוחלי המקום ב-2021, מצא שם יותר אנוליסים מאשר כל שאר הזוחלים ביחד.

כנראה שהטבע הישראלי יבש מדי (ובחלקים, קר מדי) עבור לטאה טרופית זו, אך כל זה לא משנה בעיר, כפי שמוכיחות הדררות והמאינות. האנוליס החום מתרבה במהירות ומשגשג לצד האדם. הוא עלול להתפשט לשאר ערי ישראל, ולדחוק משם זוחלים מקומיים, דוגמת זיקיות ולטאות זריזות. הפעולה המומלצת היא להכחיד את האוכלוסיה כל עוד היא מוגבלת בתפוצתה. זה יצריך איסוף ידני של הלטאה מחצרות פרטיות - עבודה קשה, אך כזאת שתוכל למנוע התבססות פולש!
בשישי האחרון הלכתי בעצמי, לשכונות ילדותי, לראות את הפולשת. אחרי ארבעים דקות של חיפוש, איתרתי נקבה אחת, שישבה על גדר, מוכנה לצילום. רק שממש מהצד השני של הגדר עבדה לה בעלת הבית בגינה, ומתוך הרצון לא להיות סטוקר, נאלצתי לוותר על התמונה המושלמת. עוד שעה של חיפושים, ולא מצאתי שום אנוליס נוסף, אז חזרתי לחצר ההיא וניסיתי לצלם שוב. הפעם היה גם זכר. הטריטוריה שלו השתרעה על כד דקורטיבי בחצר הבית. הוא אפילו פרש לרגע את הפימה הצהובה שלו, כאשר גירש את הנקבה מנקודת התצפית שלו, ואז נעלם בשיחים לפני שהמצלמה שלי בכלל הייתה בחוץ. הנקבה התמקמה על שיח מטפס, ושם צילמתי אותה.
הפעם הקודמת בה ראיתי אנוליס חום, הייתה בניו-אורלינס, שם הוא דחק את האנוליס הירוק, המקומי. אז הוא היה פולש "למרחקים קצרים", אך בפעם הזאת הוא הגיע כל הדרך אליי. עם כל היופי שלה, והעניין בה, לטאת האנוליס צריכה להישאר חלק חשוב באקולוגיה הקובנית המקומית שלה, ולא לבוא במקום הזוחלים שלנו. ועדיין יש זמן להבטיח זאת, לפני שישראל תהפוך מארץ עם אופי ביוטי עצמאי, לאסופה גנרית של המינים האקזוטיים הנפוצים ביותר.

ראשון-לציון, 7.2023