הנה דבורת דבש (Apis mellifera) שותה מים.
הדבורה היא החרק המבויית הנפוץ ביותר ואחד היחידים שהצליחו "להשתחל" לכשרות היהודית (האחרים הם מיני הארבה, כמובן). גידול דבורים מתרחש בחלק זה של העולם לפחות 4,000 שנה. בימים עברו, תעשיית הדבש והשעווה היו מטרותיו העיקריות של ענף חקלאות זה. כיום, ממתיקים זולים ושעווה מלאכותית הורידו בהרבה את הדרישה לדבש ודונג, אך הביקוש לדבורים רק גדל. עקב התמעטות השטחים הטבעיים (והחרקים החיים בהם) ועקב גדילה משמעותית בהיקף החקלאות, הפכו הדבורים המבוייתות למאביק העיקרי של פירות וירקות רבים במשק שלנו. דבש הפך כמעט למוצר לוואי, כאשר שירותי ההאבקה הם העבודה האמיתית של חרק חברתי זה במאה ה-21.
לרוע המזל, ההסתמכות על מין יחיד היא אף פעם לא רעיון טוב. כל מגיפה המתפשטת בין דבורי הדבש מאיימת על ייצור המזון ברחבי העולם. ומה נעשה אם דבורי הדבש ייכחדו? בטח נמצא איזה פתרון, אבל עד אז, נצטרך לעבור פרח-פרח ולהאביק כל תפוז, עגבניה והלקט כותנה (והרבה-הרבה צמחים אחרים) ידנית.
נחל איילון, צמוד לעיר לוד, 6.2014
***
יש לי זיכרון חזק מאוד, בו אני בן השש עומד עם דלי ליד הברז בכפר, ומפחד לגשת, שכן הקיץ האודסאי החם הביא המוני דבורים לשתות ממי הקרח הארטזיאניים. אני אומר זאת לאמא והיא מרגיעה אותי, כי אלה זכרים (Трутни) וכי הם לא יכולים לעקוץ אותי.
אני לא יודע אם מילאתי את הדלי ההוא בסוף, ואם אלה באמת היו זכרים. אבל אמא שלי בהחלט צדקה בכך שזכרי דבורים לא יכולים לעקוץ, שכן העוקץ הוא צינור ההטלה, ועל כן מצוי רק בנקבות.
הזכרים של דבורת-הדבש (Apis mellifera) ניכרים מיד בעיניהם הענקיות, הנוגעות זו בזו. מקורם הוא בביצים בלתי מופרות, מה שאומר כי מדובר ביצורים הפלואידיים: בעלי מטען גנטי יחיד, ולא כפול כמו ברוב בעלי-החיים.רוב הזכרים הם בניה של המלכה, אך במקרה והמלכה מתה, גם הפועלות יכולות להטיל ביצים לא מופרות ולייצר זכרים.
הם לא מיוצרים בכמויות גדולות כמו הפועלות, ואינם משחרים מזון כמוהן. לכן הזכרים לא נראים לעתים קרובות, במיוחד לא בעיר. זכר של דבורה חי יותר מחצי שנה, וניזון במשך תקופה זו מדבש בכוורת. תכונה זו הפכה אותו בתרבויות שונות למשל לבטלנות ואכילת-חינם. תפקידו של זכר הוא להזדווג עם מלכה צעירה מקן אחר. בשביל זה זכרים נוהגים להתכנס בשטחים פתוחים, ולרדוף אחרי מלכות חולפות. המעטים שמצליחים להזדווג יהפכו לאבות מאושרים של אלפי חרקים.
גבעת האירוסים, ראשון-לציון, 5.2023
***
נפלה באבקה הלבנה.
דבורת דבש (Apis mellifera) מתפלשת באבקה הבהירה במפתיע של דטורה נטוית-פרי (Datura inoxia). פרח הדטורה, בצבעו וצורתו, מותאם להאבקה לילית, על-ידי רפרפים, שמרפרפים ליד הפרח ומגיעים לצוף עם חדקם הארוך. הדבורה אינה מצויידת לכך, מה שמכריח אותה להיכנס, ומאוחר יותר, להיאבק במשך מספר דקות לצאת מהפרח הצר. עם זאת, היא שבה מייד ומחפשת את פרח הדטורה הבא.
לדטורה, כידוע, תכונות פסיכואקטיביות. זה גורם לי לתהות האם למעשה הדבורה נמצאת תחת השפעת סם?
וגם: כמה מהדטורה מגיעה לדבש שאנחנו אוכלים?
מחלף חבצלת, 11.2018
***
פרחי הדטורה נטוית-הפרי (Datura inoxia) נפתחים עם שקיעה, בהכנה להאבקה לילית על-ידי רפרפים. לדבורי-הדבש (Apis mellifera) יש פחות משעה לאסוף אבקה מהדטורה, לפני שיחשיך ויהיה צורך לחזור לכוורת, לישון. הן לא מבזבזות את ההזדמנות ומתנפלות על השיחים הרעילים ברעש גדול. פרחים אלה לא מותאמים לדבורים, שלעתים מתקשות לצאת מהם, ואפילו לא מסוגלות להגיע לצוף!
לשאלתכם "האם זה מרעיל את הדבש?" הדעות חלוקות. יש מקרה של הרעלה מדבש צרעות שהכיל חומר מדטורה, אבל לא מצאתי דבר דומה לגבי דבש דבורים, ובהתחשב בשכיחותן של דטורות והאהבה של דבורים אליהן, כנראה היינו צריכים לראות הרבה מקרי הרעלה אם ביקורי דבורים בחצוצרות הלבנות היו מתבטאים בשילוב האטרופין והסקופולמין בתוצרת.
חדרה, 8.2021
***
חללים בעצים אינם רק בעלי ערך עבור עופות ויונקים קטנים. הם גם מבוקשים על-ידי חרקים חברתיים, דוגמת דבורת-הדבש (Apis mellifera), שיכולה לבנות בהם קנים המוגנים מפגעי מזג האוויר. החלל באיקליפטוס הזה נוצר אולי על-ידי נקר, ואולי הורחב על-ידי טרמיטים. השנה הוא בית לדבורים, ואולי בשנה הבאה יגורו בו דררות או עטלפונים. כך או כך, הביקוש אליו רב מכדי שיישאר ריק ליותר מיום.
פארק הירקון, תל-אביב, 6.2022
***
פרח הרותם (Retama raetam) הוא מנגנון מתוחכם המאפשר גישה לצוף רק לחרקים שיכולים להתיישב על עלי-הכותרת התחתונים ("הסירה"), אבל הם כבדים מספיק כדי להפריד בין עלי-הכותרת. כך יוצא שהרותם מואבק בעיקר על-ידי דבורים.
דבורת הדבש (Apis mellifera) היא דבורה גדולה למדי, והיא מתקשה לשבת על הסירה הקטנה של הרותם. המאביקים המתאימים יותר הם מינים קטנים של דבורים יחידאיות, המקננים בשפע בחולות. אלה המינים שנשכחים כשאומרים ש"הדבורים נעלמות" והם גם המינים שסובלים מתחרות עם דבורי הדבש המבוייתות, שאינן באמת בסכנה.
אביחיל, 1.2020
***
בצהרי יום קיץ הופכות השלוליות המזוהמות והמתייבשות בנחל האיילון למוקדי משיכה חשובים לחרקים צמאים. המים הם אותם מים בכל הגדות, אך בעלי-החיים מעדיפים להישמר לבני מינם: דבורי הדבש (Apis mellifera) עם דבורי הדבש, הפלכיות (.Polistes sp) עם פלכיות אחרות. אני תוהה האם גם מחר יחזרו הדבורים אל "חוף הדבורים" שכבשו להן, או שכל בוקר הן יוצרות להן חוף חדש.
מקטע חמד, נחל איילון, 7.2021
***
נום נום נום!
דבורי-דבש (Apis mellifera) אולי נראות מאיימות, אבל בטבע הן נחשבות לחטיף קל ומזין. עופות אוכלים אותן, עכבישים מתענגים עליהן, ואפילו חרקים אחרים לא בוחלים בהן. הצרעה המזרחית (Vespa orientalis) אוהבת לאכול דבורים, במיוחד מאז שהדבורה מתת-המין המקומי (A. m. syriaca) הוחלפה בדבורה האיטלקית (A. m. ligustica), לשם הגדלת תפוקת הדבש. הראשונה התפתחה לצד הצרעה המזרחית, ופיתחה מנגנוני הגנה נגדה. האחרונה אולי מייצרת הרבה דבש, אבל היא חסרת-אונים מול הפאונה הישראלית.
אגמון פולג, 9.2019
***
כשאתה חי מביקור בפרחים בצבעים בוהקים שונים, לא יועילו לך צבעי הסוואה עמומים. מסיבה זו, למאביקים יש לעתים צבעים בולטים, ביניהם נפוצים פסי הרתעה צהובים-שחורים. לפעמים אפשר להתבלבל בין כל החרקים המפוספסים הללו - תופעה עליה מסתמכים חסרי הארס שבחבורה זו.

כיצד נבדיל, למשל, בין זבוב לדבורה?

ראשית, נסתכל על המחושים. לדבורים מחושים בולטים ועבים, כמו מחושי נמלה. לרוב הזבובים מחושים שרידיים, שבקושי נראים.

גפי-הפה גם יעזרו לנו. לדבורים יש לסתות, שוב: כמו של נמלים, קרובותיהן. לזבובים, לעומתן, יש גפי-פה מסננות-יונקות: אותו חדק קצר שאנו רואים אצל זבוב הבית.

אם הזדמן לנו פרט מת, אפשר להביט בכנפיים. לדבורים שני זוגות כנפיים, הנראים בזמן החיים כזוג אחד. לזבובים זוג אחד בלבד.

אבל האין העיניים סימן ברור? לא ממש. אמנם לזבובים רבים עיניים גדולות בהרבה מעיני דבורה נקבה, לזכרי דבורים יש לעתים עיניים גדולות, הנראות כשייכות לזבוב.

מימין: דבורת דבש (Apis mellifera), כפר מל"ל
משמאל: רקבן מפוספס (Eristalinus taeniops), כפר-סבא
12.2019