הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": ינשוף עצים (Asio otus)
מעטים הם בעלי-החיים שמסמלים את היער הממוזג כמו שעושה זאת ינשוף העצים. בעלי הדמיון היותר עשיר בינינו כבר מתארים את עצמם עומדים על רצפת השלכת של יער סתווי בצפון אנגליה, ומביטים למעלה, אל הינשוף העומד על ענף אלון חשוף, מהודר עם נוצותיו הברודות וראשו המצוייץ, בו קבועות עיני ענבר, הנראות כמביעות חוכמה.
כיצד הפך עוף צפוני זה לבעל-חיים שגרתי של מישור-החוף?
לינשוף העצים תפוצה רחבה בחגורה הממוזגת של חצי-הכדור הצפוני, באירואסיה ואמריקה כאחד. בשולי תחום זה קיימות גם אוכלוסיות ביערות הטייגה ובאזורי האקלים הים-תיכוני. ישראל, כמו בהרבה מקרים אחרים, נמצאת בקצה הדרומי הרחוק של תפוצת המין. עוד באמצע המאה ה-20 הקינון שלו היה מוגבל לבתי-גידול דמויי-אירופה בצפון הארץ. מאז קרה משהו מוזר: הינשוף ועופות יער אופייניים נוספים - העורבני, הנץ המצוי, השחרור, הנקר ואחרים - התחילו להרחיב את תפוצתם דרומה, תוך ניצול כל החורשות, היערות והשדרות שניטעו בישראל במאה האחרונה. מינים שהיו מוגבלים לגליל הפכו נפוצים בקיבוצי צפון הנגב, ואף בחורשות אורנים ממש באמצע המדבר, כמו זו שלצד אגם ירוחם.
סודו של ינשוף העצים הוא שאינו ממש עוף של יערות, אלא של שולי יער. כל מה שהוא צריך זה חורשה לקנן ולישון בה, ולצדה שטח פתוח לצוד בו. סוד נוסף הוא שבשונה מדורסי לילה אחרים, המקננים בחללים, הינשוף מקנן בקנים נטושים של עורבים - משאב נפוץ בישראל. ועדיין, התפוצצות האוכלוסין שהם עברו בישראל בשנות ה-2000 לא לגמרי מובנת. כיום, אם יש בסביבתכם עצים גבוהים, דוגמת איקליפטוס או אורן, יש סיכוי לא רע שגם לידכם מקנן ינשוף עצים.
פעילותו הלילית וצבעי ההסוואה שלו מאפשרים למין זה לשמור על פרופיל נמוך, גם כשאוכלוסייתו צפופה. עניין נוסף שתורם לאנונימיות שלו הוא יכולתו של הינשוף לקפל את ציציות האוזן - מה שהופך אותו לבלתי מזוהה לצופה הבלתי-מיומן. לראשונה ראיתי ינשוף עצים בטבע כנראה כשהייתי בתיכון. הוא הופיע לו בשדרה הראשית בבאר-יעקב והביט בי לשנייה לפני שעף לדרכו. זיהיתי אותו כלילית מצויה. המפגש השני היה עשור אחד אחר-כך, ליד תחנת רכבת הראשונים. את הפרט הזה זיהיתי כינשוף שדות, אבל הפעם הייתה ברשותי מצלמה טובה, שאיפשרה לי לתעד את המפגש ולעשות הגדרה נכונה בדיעבד.
הפרט ההוא שצילמתי היווה את הדוגמן לציור הזה, בו ניתן לראות את הציציות מקופלות למחצה.
ועדיין, על אף כל האמור, כשאני פוגש בעיניים הכתומות הללו, אני מקבל וייב קלטי, גם באמצע גבעות הכורכר.
***
מה למדתי במהלך הציור:
יש שני סוגי בעלי-חיים שקשה לי לצייר: עקרבים (כי יש להם הרבה חלקים) ודורסי לילה, כי הפנים שלהם מעובדות בחלק של המוח שלנו שאחראי לזיהוי פנים אנושיים. המוח מאוד רגיש לתווי פנים, מה שאומר שאנחנו מבחינים בטעויות בציור פני ינשוף הרבה יותר בקלות מבציור פנים של משהו שאיננו תופסים כאנושי.
בנוסף, יש להם מגוון סידורי נוצות לרוחב הגוף, שנראים כמו איזו גלימה מלכותית עם תריסר דוגמאות. לא פשוט להבין ולצייר את כל אלה (קצת פישטתי בציור).