בתור הזהב של הפרדסים, אי-שם במאה ה-20, הפכה ההשקיה לנפוצה במישור החוף - זה תרם להתבססותם של מיני צמחים אקזוטיים, הזקוקים לגשמי קיץ. חלק מהם נשארו אחרי דעיכת ענף ההדרים והם עדיין חלק מהנוף. צמח אחד כזה, על-אף היותו נפוץ בשטחי חקלאות ישנים, לא קיבל הגדרה הולמת עד תחילת 2019, אז הוא זוהה על-ידי עופר הוכברג כאספרג אפריקני (Asparsgus africanus), ככתוב בכתב-העת "כלנית"*.
זהו מטפס טרופי המכסה עצים, בדומה לשרביטן. לעתים ניתן להבחין גם בנצרים חדשים: עבים מאוד ובעלי שיכים גדולים, כמו שלא תראו במיני אספרג אחרים בארץ. הוא מספיק בולט בשטח כדי שרוב המטיילים במישור החוף יצליחו להיזכר בו. אני זוכר אותו מסביבות באר-יעקב, ראשון-לציון, רחובות ונס-ציונה. כמתברר, הוא נפוץ גם בחצרות בכפר-סבא. מה שתרם לפרופיל התודעתי הנמוך של האספרג האפריקני הוא האספרג המנוצה (Asparagus setaceus), מין קרוב ודומה הידוע כמין פולש באותם אזורים. כשמסתכלים מקרוב, קשה להתבלבל ביניהם, אך מרחוק הם מספיק דומים כדי שסוגיית ההגדרה תחכה כמה עשורים.
הוד-השרון, 11.2019
***
הרתעה.
לכל-כך הרבה צמחים יש חלקים חדים!
ולא פלא, הרי זאת דרך הגנה בסיסית. הצמחים שבבעלותם יותר שפיצים, ייאכלו פחות ויוכלו להתרבות יותר. כל זאת בלי להשקיע בייצור רעלים יקרים. כך, חודים שכאלה לעתים מתלווים למינים שהם בעיקרון אכילים (דוגמת פטל או ורד, או במקרה הזה, אספרג (.Asparagus sp)), אף כי יש הרבה יוצאי דופן.
כאשר מקור השפיץ הוא בעלה (כמו בדרדר), זה נקרא קוץ. כאשר השפיץ עשוי מרקמת ענף (כמו בסירה) זהו שיך. השפיצים על גבעול האספרג שבתמונה הם, לדעתי, קוצים, שמקורם בעלים מנוונים.
בטיולינו, משוכה של אספרג כזה אינה שונה מגדר תיל קוצני. אנחנו לא הולכים אפילו לנסות לעבור אותה: הרתעה שהיא לטובת שני הצדדים.
רחובות, 5.2019