הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": כוס החורבות (Athene noctua)
בשונה ממרבית בעלי-החיים במדריך הזה, את כוס החורבות יש דווקא סיכוי טוב לראות ביום, אך בהיותו אחד מדורסי הלילה של מישור החוף, חשוב לי להציגו לצד התנשמת וינשוף העצים, לשם השוואה.
הכוס הוא אחד מהעופות המקננים בכוכים בסלע ובמחילות בקירות אדמה. לפיכך, מציאותם של מקומות קינון מתאימים יכול להוות גורם מגביל לתפוצתו. למרבה המזל, הכוס הסתגל לפני זמן רב לקנן בבתי-גידול מעשה-ידי אדם, דוגמת מחצבות נטושות ו... ובכן, חורבות. זכיתי למצוא כמה מקומות קינון שלו באזורנו: ברחובות, נס-ציונה וראשון-לציון. בעונה הזאת הכוס מקנן, ורצוי לא להטרידו, אך אם לגשת לאזור הקינון בסתיו, אפשר יהיה למצוא בסביבתו צניפות, המורכבות מעצמות, שיער ונוצות, שהכוסים הקיאו. את מאסף הצניפות הגדול ביותר מצאתי בבית האריזה הנטוש במרחבי רחובות. הרצפה הייתה מכוסה לסתות עכברים ושרידי מכרסמים אחרים - כולם מולבנים ונקיים לאחר טיפול במיצי הקיבה של הכוס. בביקוריי הייתי פוגש גם את "בעלי הדירה" עצמם, שהיו שומרים על נחלתם גם מחוץ לעונת הקינון. בשנים האחרונות איני רואה אותם שם ואני חושש שהקינון בבית האריזה נפסק.
על אף מה שאמרתי מעלה, ידועים גם מקרים בהם כוס החורבות קינן במחילות גדולות באדמה, בעיקר באזורים ללא מקומות קינון מתאימים אחרים. בזה הם מזכירים את כוס המחילות (Athene cunicularia), הנפוץ בערבות העולם החדש. מין זה, הדומה מאוד לכוס שלנו, אינו תלוי כלל בקירות ומצוקים, ומקים את קניו במחילות יונקים בלבד.
***
מה למדתי במהלך הציור: לקח לי שלושה ימים לצייר את הכוס הזה. חלקית, כי ניסיתי לצייר כמעט רק לפי צילומים שהיו לי, ולהקנות ליצור תנוחה מתוך תמונה מטושטשת בת עשור מנס-ציונה; ושנית כי לדורסי לילה יש לא רק פנים, אלא הבעות פנים (שנובעות מהבדלים בתנוחת הנוצות). זה אומר שמצד אחד אנחנו, בני-אדם, מבחינים בקלות בהבדלים דקים (וחשים מתי הציור לא מדוייק), ומצד שני, כוסים בתמונות שונות נראים מאוד שונים. לפעמים הנוצות צמודות לגוף, וכל הראש הוא זוג עיניים אחד גדול, ובפעמים אחרות, תווי-הפנים ממוקמים עמוק במעגל של נוצות.

***
בבית האריזה הגדול במרחבי-רחובות הייתה במשך שנים נוכחות של כוס החרבות (Athene noctua). אפשר היה להגיע ולראות את הדורס הקטן יושב על קורות התקרה ובחלונות הגבוהים. באופן טבעי, על רצפת בית האריזה הצטברו צניפות: כופתאות העשויות מהחומר שהכוס הקיא אחרי עיכול הטרף. בפועל, רוב הצניפות התפרקו מזמן, והרצפה הייתה מכוסה עצמות של מכרסמים, חדפים, עופות וזוחלים. עצמות היונקים היו מרתקות במיוחד, כי מלבד הגולגולת השונה של כל מין, רוב העצמות נראו דומות מאוד לאלה שלנו. זה היה נראה כאילו מצאת ירך של פיה, או חוליה של אצבעוני.
למרבה הצער, אספתי חלק גדול מהעצמות לאוסף (הלא מפותק!) שהיה לי בגיל ההתבגרות, ולשם הכנת תכשיטים, כך שמאוחר יותר, כאשר הגיעה הזדמנות לאסוף מידע על תזונת דורסי-לילה עבור הדוקטורט של אור קומאי, שהרסתי את המאסף, ושהכוסים כבר לא חיים בבית האריזה ולא מטילים צניפות חדשות.
אני עדיין מגיע לפעמים ובודק. אולי הם חזרו לשם, ויברכו אותנו בעצמות עכברים חדשות?
מרחבי-רחובות, 5.2011

***
זה לא רק אירוסים. העובדה שבשמורת גבעת האירוסים, בראשון-לציון, נשמרה קצת צמחייה טבעית סבוכה, וכמה צוקים, מדרונות ונקיקים ללא גישה לבני-אדם, אומרת שמצליחים להתקיים כאן בעלי-חיים שאנחנו רואים פחות ופחות בסביבתנו. אפשר לקחת לדוגמה את הכוס (Athene noctua), המקנן בצוק של עמק הרתמים, בצפון השמורה. במקומות נסתרים בשמורה ישנן מאורות שועלים ודורבנים - בין היונקים הגדולים ביותר שנותרו באזור.
כל פעם שיש הרס בשמורה ותגובת הציבור היא "האם האירוסים נפגעו?" לבי נחמץ. השמורה נועדה עבור הכוס ממש כמו שהיא עבור האירוסים. אפשר להפכה לפארק מרוצף בו האירוסים מוקפים בקפידה בתוך ערוגות. הם כנראה יוכלו להמשיך לחיות כך. אבל מה עם כל שאר אלפי המינים? מה עם הלחך הכרתי, חומט הפסים, סהרונית הצלב, כוס החרבות, הסדנית המצוייצת, הדובון היפייפה, המפרשית המרושתת והשיננית הסגלגלית? זה גם שלהם. והם צריכים צוקים, שיחים, נקיקים, מחילות וקרומי קרקע. הם זקוקים לגבעת הכורכר במצבה הבלתי-מופרע.
חלקים מהשמורה עוד מתאימים להם. חלקים נהרסו כבר, ויזדקקו לשיקום ארוך. ההגנה שלנו על השמורה צריכה להתחשב בהם - ביצורים שלא מופיעים בשם האתר, אך מהווים אזרחים שווי זכויות שלו.

גבעת האירוסים, ראשון-לציון, 8.2021