הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": קמפונית פולחת (Camponotus fellah), חיילת.
אחרי שעלינו לישראל, גרנו בדירת שיכון בקיראון. כשהגיע הקיץ, פגשנו לראשונה בקמפונית הפולחת. לא אחת, אלא צבא שלם של נמלים גדולות וחומות, שצעדו לילה אחד בטור מסודר דרך חלון המרפסת הפתוח שלנו. בין מאות הפועלות, שהגיעו בפרופורציות הרגילות של נמלים, היו גם חיילות, בעלות ראשים גדולים ולסתות אימתניות. הצבא הזה התפזר בדירה ואיתר ביעילות מקורות מזון. חיילת תועה טיפסה לתוך בגדיו של אחי, שהיה בן ארבע, ננעלה עליו בלסתותיה וגרמה להיסטריה לא קטנה.
ביום השלישי למאורעות חיכינו, אני ואחי, ליד הפינה הימנית של חלון המרפסת. כמו שציפינו, כמה דקות אחרי השקיעה הופיעה בו קמפונית ראשונה. מעכנו אותה וציפינו לאחרות. במשך כמה דקות מתוחות חיסלנו כל נמלה שהופיעה במעבר, והמרפסת כבר הסריחה מגופות החרקים, אך כעבור כמה עשרות הרוגים, נראה שהקמפוניות הכריזו על נסיגה, והפסיקו להגיע. הן לא שבו לדירה שלנו, ואנחנו יכולנו לחזור להיות מוטרדים מהחום והחומיינים.
זו הייתה אחת מחוויותיי המוקדמות בארץ הזרה והפראית הזאת, בה חרקים מפלצתיים משתלטים על הדירה שלך באישון לילה. יחסי לטבע הישראלי, כמו גם לקמפוניות עצמן, השתנה מאוד בשנים שעברו מאז, אך הרגשת הבלבול והאימה שחשתי באותו ערב ראשון היא משהו שישאר אתי עד הסוף.
***
ובנושא אחר: גיליתי שחלק גדול מהמראה של הקמפונית הפולחת הוא הברק שלה. לפני שהוספתי אותו, הציור הזה לא נראה כמו קמפונית.

כפר-סבא, 3.2020
***

שלום למלכה.
לאורך הקיץ והסתיו מתקיימים מעופי הכלולות של הקמפונית הפולחת (Camponotus fellah), אחת הנמלים הגדולות באזורנו. תופעה זו אינה מסונכרנת כמעוף הכלולות של נמלי-הקציר, והיא מתרחשת בעיקר בלילה, כך שהמודעות האנושית לה אינה גדולה. בקרב העכבישים העניין שונה. מקור מזון זמין ויציב שכזה בעונה כה דלה הוא מתנה משמים, במיוחד עבור מין כמו ההוגנה המצויה (Hogna cf. graeca), המגיע לבגרותו ולשיא גודלו בשלהי הקיץ. נמלים אינן מזון האהוב על רוב העכבישים. הן דלות בחומרי מזון ועשירות בחומצה פורמית רעילה. אך בשונה מהפועלות, מלכה צעירה תכיל הרבה יותר חומרי מזון, המיועדים להפוך לביצים, כך שטריפתה היא עניין כדאי. על אף הטריפה הרבה, מספיק מהמלכות והזכרים יצליחו לשרוד ולהזדווג. ומי שנופל בדרך יאפשר לאינספור טורפים לעשות את אותו הדבר.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי רחובות, 8.2021

***
הקמפוניות הפולחות (Camponotus fellah) האלה הגיעו אל עמוד העץ הזה בשביל שתן הכלבים הספוג בחול סביבו.
ישנה אמונה כי נמלים נמשכות לשתן של אנשים חולי סוכרת, בעבור הגלוקוז המצוי בשתן. לא ברור לי עד כמה האמונה נכונה, ועד כמה היא אגדה אורבנית עתיקה. עבור הקמפוניות, מכל מקום, נמצא כי מקור המשיכה העיקרי שלהן הוא שתנן - תוצר של פירוק חומצות אמיניות, המהווה את אחד המרכיבים הראשיים של השתן. בהינתן תמיסת סוכר ותמיסת שתנן בריכוז שווה, ההעדפה של הקמפוניות היא ברורה.
כאשר התופעה נצפתה לראשונה, זו הייתה תעלומה, שכן גופן של הנמלים לא יכול להשתמש בשתנן. אך לתעלומה נמצא זה מכבר פתרון - מערכת העיכול של חרקים רבים מכילה בקטריוציטים (bacteriocyte), תאים שנועדו לשכן בתוכם חיידקים סימביונטיים. בבקטריוציטים של הקמפוניות מצויים חיידקים מהסוג Blochmannia, המסוגלים לייצר אנזים (urease) המשמיש את השתנן לייצור חומצות אמיניות.
מחזור זה של השתנן מאפשר לקמפוניות לחיות בסביבות עניות במקורות חנקן - כל עוד יש להן גישה לשתן של חולייתנים. לא ברור עד כמה הן יצטרכו לצרוך שתן בסביבה עירונית עשירה במזון, אך בבית-גידול דל כמו חולות החוף, כל כתם פיפי הוא אוצר עבור המושבה.
חולון, 7.2022
***

ואם כבר באבולוציה עסקינן, נמלים שימשו את דרווין כראיות נגד האבולוציה הלמרקיסטית.
טרם זמנו של דרווין הייתה היפותזה פופולרית, שקודמה על-ידי המדען הפורה ז'אן בטיסט למארק, וגרסה כי צאצאים יורשים את התכונות שאבותיהם רכשו במהלך החיים. דוגמה שכיחה היא "אם ג'ירפה מותחת את הצוואר כדי להגיע לענפים, לצאצאיה יהיה צוואר ארוך יותר". כמו רוב בני זמנו, דארווין חשב (בשגגה) שהמנגנון של למארק פועל בטבע לצד הברירה הטבעית. עם זאת, המנגנון של הברירה הטבעית, שדארווין הציע, נשען על תכונות תורשתיות שאינן מושפעות מסיפור חייו של האורגניזם.
בספרו "מוצא המינים" נותן דארווין דוגמה לתורשה שאינה יכולה לעבור בעזרת המנגנון הלמארקי: בין הנמלים רק הפרטים המכונפים מתרבים, ולכן, על-פי למארק, היינו מצפים לכך שכל הצאצאים יהיו דומים למלכה והזכר. עם זאת, רוב צאצאיה של המלכה הן פועלות. יתרה על כך, אותה מלכה מייצרת פועלות, חיילות, מלכות וזכרים. לסתותיה הגדולות של החיילת לא יכולות להיות תוצר של הלוחמה המתמדת של חיילות קודמות, שכן החיילת לא מתרבה. גופה חסר הכנפיים של פועלת לא יכול להיות תוצר של החיים במחילה, שכן גם הפועלת לא מתרבה. אבל היכולת לייצר פועלות וחיילות בהחלט עוברת בתורשה ממלכה למלכה. לכן, הסיק דרווין, ישנו מנגנון תורשתי קבוע ובלתי תלוי בסביבה החיצונית, עליו הברירה הטבעית יכולה לפעול.
דרווין לא ידע מה המנגנון הזה, ואפילו מה החוקיות שלו (אף שמנדל, בן זמנו, כבר התחיל לנסח כמה מסקנות חשובות), אבל הודות לתצפיות בעולם החי, הוא יכול היה להסיק מסקנות ראשוניות לגבי כמה היבטים של דרך פעולתו.
בתמונה: פועלות וחיילת של קמפונית פולחת (Camponotus fellah).

מרחבי-רחובות, רחובות, 11.2020
***

עבודות דחפור בנחל יעקב חשפו את מבנהו הפנימי של קן קמפוניות (.Camponotus sp). חדרי הקן מהווים "עדשות" רחבות ונמוכות, המחוברות ביניהן במחילות אנכיות. ככל שהמושבה תגדל, הפועלות יעמיקו אותה ויוסיפו חדרים, ובו-זמנית ירחיבו את החדרים הקיימים וישכללו את צורתם.
חשיפת הקן אילצה את נטישתו. הכוכים העזובים לא יישארו ריקים לזמן רב, ויאוכלסו על-ידי חרקים ופרוקי-רגליים אחרים, המוצאים בטחון בחללים צרים וחשוכים.

שדות מכון וייצמן, מרחבי-רחובות, 11.2021