הדיואית המצוייצת (Coprinus comatus) היא פטריה שקשה לטעות בה. גוף הפרי המוארך, עם הכובע הצר, ההופך במהרה לסיוט נוטף דיו, הוא מראה הנחקק בזיכרון.
זוהי פטריה אכילה, בעלת פופולריות רבה במזרח אסיה, ואף תעשיית גידול מסחרי. אבל בשונה מפטריות כמו הפקועה הדו-נבגית (השמפיניון הלבן שלנו), שמחזיקות מעמד לאורך זמן, הדיואית עוברת תהליך של השמדה-עצמית, שתוך חמש שעות ממיס לחלוטין את הכובע שלה. כדי להאריך את חיי המדף של הדיואית, נערך מחקר הנוגע להשמדה-עצמית זו, הנקראת אוטוליזיס (autolysis). וכשיש מחקר בתחום כלשהו, כולנו מרוויחים.
היום אנחנו יודעים כי זמן קצר אחרי הבשלת גוף הפרי (כמו שרואים בפרט משמאל), הפעילות התאית הרגילה מתחילה לרדת בעוצמתה. התאים מכבים את עצמם. בד-בבד מתחילים לעלות ריכוזי אנזימים: כיטינאזים וגלוקנאזים. אלה מתחילים לפרק את המרכיבים הראשיים של דפנות התאים, ותוכנם משתחרר החוצה.
בשלב הזה כל תהליכי התיקון והבנייה בתאים כבר נעצרו. שפע של רדיקלים חופשיים מפירוק התאים מאיץ את התהליך. העיכול העצמי, שהחל בצורה מבוקרת, משמיד את המנגנונים שיצרו אותו וממשיך ביתר שאת.
בתום האוטוליזיס נשארים בשלמותם רק הנבגים, השוחים בעיסה שחורה שלפני כמה שעות הייתה כובע הדיואית, והנקראת כעת 'גלבה' (gleba). זהו המצב שרואים בפרטים במרכז התמונה.
החוקרים העוסקים באוטוליזת הדיואית המצוייצת אומרים שהיא "תהליך מורכב", עם מספר שלבים ולא מעט חומרים שונים, הדואגים לפירוק מלא של הכובע. מעניין יהיה לראות אם יגיעו בימי חיינו למספיק הבנה שלו כדי להשיג את מטרתם הראשית: הארכת חיי המדף של המוצר. ועד שיגיעו ליעד מסחרי נכסף זה, אנחנו נהנה בצניעות מהרחבת אוצר הידע האנושי ומהבנה טובה יותר של דרכי פעולתו של היקום.

התעלה הזרזיפית, נס-ציונה, 12.2009
***

המונח "טיפול הפטריה"* מתאר מצב בו ההנהלה מונעת מידע מהעובדים, ואף משקרת להם, או כמו שניסחו זאת: "מחזיקה אותם בחושך ומאכילה אותם בבולשיט."
אלוזיה זו מתייחסת לאופן בו מגדלים פטריות מאכל, אשר ברובן הן ספרופיטיות - מתקיימות מעיכול חומר אורגני. בשונה מפטריות סימביוטיות שונות, הזקוקות ליצור חי (לעיתים, עץ) כדי להיטפל אליו או לחיות איתו בהדדיות, הפטריות הספרופיטיות זקוקות לחומר מת בלבד ויכולות לגדול הרחק מהמערכות האקולוגיות הרגילות בהן אנחנו מחפשים פטריות. כן, הן גדלות ביער, אך הן גדלות גם בבתים, במערות עמוקות, ובכל מקום אחר בו יש קצת לחות ומשהו שאפשר לאכול.
דוגמה טובה לכך אפשר לראות בדיואית המצוייצת (Coprinus comatus) הזאת, שנמצאה לצד דיואיות נוספות בחול הלח, במנהרת בטון, מאות מטרים מהכניסה. החושך לא מטריד אותה, והיא גם לא שואלת את עצמה "איפה כל שאר הפטריות?". יש לה את הבולשיט שלה לאכול, והרבה נבגים להספיק לפזר לפני השטפון הבא.

מנהרת השממיות, נס-ציונה, 12.2006
*נטבע על-ידי טרייסי קידר, בספרו "רוחה של מכונה חדשה".