שכה אחיה, סבכי ניצי (Curruca nisoria)!

זאת לא ציפור נדירה מאוד עבור צפר. אבל אני איני צפר, ועד היום הכרתי את המין המרשים הזה רק ממגדירי הציפורים (ובייחוד ממגדיר כרטא, שהיה ספר הכיס שלי במשך שנים).
זהו סבכי גדול יחסית, שהבוגרים שלו הם בעלי גחון מפוספס, כשל נץ מצוי, ואף חשוב מזה: עין צהובה בעלת מבט חודר!

הסבכיים הנציים מקננים בצפון אסיה ומזרח אירופה. פה הם עוברים בזמן נדידתם לאפריקה. בהיותם ציפורים קטנות, במשך זמן רב נמנע עולם המדע מלהתקין עליהם מכשירי מדידה, שיעקבו אחר מסלולם השנתי. אבל אנחנו כבר בעשור השלישי של שנות ה-2000 (סליחה) והטכנולוגיה כיום ממוזערת מספיק כדי למשדר לא רק חסידות ונשרים, אלא גם סבכיים "כבדים" (כ-22 גרם!), דוגמת המין שבתמונה. כבר בשנת 2017 (שזה עוד העשור השני) התבצע מחקר בו התקינו מכשירי מדידה ומעקב (במשקל ממוצע של כגרם) על 18 סבכיים שקיננו בצ'כיה. מתוך אלה הצליחו ללכוד מחדש שלושה פרטים בלבד, אך גם אלה סיפקו לנו פרטים משלימים על נדידת הסבכי הניצי.

לנדידה הם יצאו כבר באמצע הקיץ. השלושה פנו מזרחה, חצו את הים לאסיה (שניים בבוספורוס, אחד בדרדנלים) וביצעו עצירה של כ-11 יום בסוריה, כהכנה לחציית המדבר. את הנדידה מעל ים סוף והסהרה הם ביצעו בלילה. משהיו בצדו השני של המדבר, שלושת הסבכיים עצרו לכחודשיים בתחנת ביניים, בספר המדבר הסודני. החוקרים מציעים כי בתחנה זו הסבכי הניצי מבצע חילוף נוצות, בנוסף לפעולה הברורה יותר של התאוששות וצבירת שומן לאחר צליחת ים החולות.

בסוף נובמבר, אחרי יותר ממאה ימים של נדידה, הסבכיים הגיעו למקומות החריפה הסופיים שלהם, בסוואנות של מזרח אפריקה (שניים באתיופיה, אחד בקניה), שם נשארו עד אפריל. חשוב לציין כי שלושת הציפורים לא נדדו ביחד - מה שמחזק את הטענה כי מדובר במסלול האופייני למין (לפחות מהאוכלוסיה הצ'כית). מעניין לציין כי גם בעצירת הביניים וגם באזורי החריפה, הסבכיים בוחרים באזורים שחונים - ממש ערבת מדבר! זה בהתחשב בכך שבאירופה הם מקננים באזורים הרבה יותר גשומים ועשירים בצמחייה. הנדידה מאפשרת להם לקיים שתי העדפות שונות מאוד לבתי-גידול.

הזמן הטוב ביותר לראות סבכיים נציים בישראל הוא בחודש מאי, כשהם עוצרים להתרעננות בסוף חציית הסהרה צפונה. נראה שהציפורים המקדימות כבר נמצאות כאן, ושווה לחפש אותן על העצים, בין סבכיי הטוחנים והסבכיים שחורי-הכיפה הנפוצים יותר.

דרום פלשת, 4.2024