בחיפושיי אחר נושאים לכתיבה, איכשהו פספסתי את היבלית המצויה. היא הייתה יותר מדי "מתחת לאף", ולכן זוכה לפוסט משלה רק עשור אחרי הקמת הקבוצה.
היבלית המצויה (Cynodon dactylon) היא דגן רב-שנתי, ירוק-עד, הפורח לאורך השנה (אם כי בעיקר בקיץ). היא נפוצה בכל הארץ, וברוב העולם (חוץ מאזורים קרים מאוד) וידועה כעשב רע שכמעט בלתי-אפשרי להיפטר ממנו. סודה נעוץ בקני-השורש המפותחים שלה, המאפשרים הישרדות בתוך האדמה, התחדשות, ואף רביה אל-זוויגית. היבלית גם זוחלת על-פני האדמה, בעזרת שלוחות, ומכסה בדרך זו שדות שלמים תוך זמן קצר.
מקור הסוג יבלית הוא באפריקה, שם מצויים גם היום מספר מינים. היבלית המצויה עצמה נמצאה בחפירות ארכיאולוגיות במצרים, וכנראה הגיעה עצמאית לישראל, או שפלשה מוקדם בהיסטוריה. סביר להניח שאבותינו היו צריכים לעדור ולעקור את קני-השורש שלה משדותיהם, אבל נראה שהשם "יבלית" היה שמור לצמח אחר בימי קדם.
אוסיף כי היבלית היא לא רק אויבת האנושות. למעשה, היא נמצאת בשימוש האדם ואף מטופחת ונזרעת במכוון: כצמח מרעה וכצמח מדשאות. כאן עמידותה ונטייתה להתפשט נתפשות כיתרונות - ושני הצדדים מרוויחים.
גבעת החרובים, מרחבי-רחובות, 11.2023