מה קורה כאשר צריך שמאביקים גדולים יאביקו פרחים קטנים? עושים מהם "פרח" ענקי!
פתרונות דומים לשאלה זו פותחו על-ידי משפחות המורכבים, השלמוניים וכמובן - הסוככיים (Apiaceae), אליה שייך הגזר הקיפח (Daucus carota) שבתמונה. לסוככיים תפרחות עצומות, הבנויות פרחים קטנים המייצרים זוג זרעים כל אחד. בשונה מהמורכבים, בהם הפרחים חולקים מצעית, הסוככים הם פשוט אשכולות צפופים, שפניהם שטוחים. המנחתים העצומים הללו מושכים אליהם מאביקים רבים: צרעות, זבובים וכמובן - חיפושיות ממינים שונים. אלה תמיד אוהבות תפרחות גדולות ונוחות לנחיתה, עליהן אפשר לנוח לאורך זמן ושאין חשש ליפול מקצותיהן.
והגזר? זוכה להאבקה המגיעה לו.

כפר-סבא, 5.2019
***

אין זה סוד שתפרחת הגזר הקיפח (Daucus carota) מצויידת במבנה שחור במרכז. המבנה הזה סיקרן וממשיך לסקרן חוקרים. דארווין הציע שמבנה זה הוא שרידי, ואין לו יותר תפקיד. ביולוגים אחרים הציעו כי מדובר ברמייה: המרכז השחור מחקה חרק, ומושך בנוכחותו חרקים אחרים.
ומה המחקרים (שכבר ניחשתם שנעשו) מסיקים? הם עוד לא הגיעו לתשובה חד-משמעית. מבין שלושה שראיתי, שניים מצאו שתפרחת ממנה הוסר המרכז השחור משכה פחות מאביקים, בעוד מחקר שלישי לא מצא הבדל מובהק. אחד המחקרים מצא שתפרחות בהן הגוש השחור הוחלף בחיפושית שחורה משכו גם הן הרבה מאביקים.
עוד נמצא כי העדפותיהם של חרקים שונים היו שונות במיקומים שונים. היו מקומות בהם חרקים הרגישים למבנה השחור (למשל, רחפנים ושיבולניים) היו מאביקים חשובים, בעוד באחרים הם היוו חלק זניח מהמבקרים בתפרחות.
לזה נוסיף את העובדות כי בכל המחקרים נראה שמספר הזרעים לא הושפע לרעה מהסרת המבנה המרכזי (באחד מהם הוא לכאורה אף הושפע לטובה) וכי יש במין תפרחות בהן הוא חסר באופן טבעי.
אולי דארווין צדק אחרי הכל?..

הוד-השרון, 5.2022
***

בשנת חייו הראשונה של הגזר הקיפח (Daucus carota) כל מה שנראה ממנו יהיה שושנת של עלים גזורים (המהווים את מקור שמו). בשנה השנייה הגזר ישתמש בחומרי המזון שאגר בשנה הראשונה ויתחיל את החורף עם שושנת עלים גדולה, ממנה יעלה בסוף האביב עמוד תפרחת גבוה. לפי דעתי, השושנת בתמונה גדולה מספיק כדי להשתייך לצמח בשנתו השנייה.
הנטייה של הגזר הקיפח לשמור לשנה הבאה חומרי מזון בשורש נוצלה על-ידי האדם לשם טיפוח גזר הגינה, לו שורש עבה ועסיסי בהרבה משל צמח הבר המקורי.

רמות השבים, 1.2021
***

בעיקרון, הגזר הקיפח (Daucus carota) פורח בין מאי ליולי, אבל פרט שלא היה במצב לפרוח בעונה ה"נכונה" יכול לאסוף כוחות ולהתחיל מאוחר יותר. ככה עושה הגזר הזה, שפורח בספטמבר. כנראה שעבר הפרעה באביב, אולי קטיעה של ניצן התפרחת המקורי. הבעיה העיקרית היא שאין בסביבה גזרים אחרים שפורחים. במין זה, פרחי הזכר מקדימים את פרחי הנקבה, כך שאין חפיפה בין זמני פריחתם והסוכך לא יכול להאביק את עצמו. התקווה היחידה של הגזר הזה להאבקה עצמית, היא שהצמח יפתח עוד סוכך, כך שפרחי הזכר של הסוכך החדש יאביקו את פרחי הנקבה של הסוכך הישן. תופעה זו, של הפריה בין פרחים שונים באותו צמח, נקראת גייטונוגמיה (geitonogamy).

ראשון-לציון (צפון), 9.2024