השם פריכית פחוסה (Dictydiaethalium plumbeum) מעלה על הדעת משהו הרבה יותר יבש ושטוח, מאשר הרירנית הורודה שבתמונה.
הפריכית הפחוסה שייכת למחלקת הרירניות הפלסמודיאליות (Myxogastria), הלוא היא הקבוצה הגדולה ביותר בין הרירניות. סיפרתי כאן בעבר על מחזור החיים של הרירניות, אבל בילבלתי בין הקבוצה הנ"ל למחלקת הרירניות התאיות (Dictyosteliomycetes) - קבוצה קרובה, אך נפרדת, ובעלת מחזור חיים שונה. אם כך, בואו ננצל את ההזדמנות לתאר את מחזור החיים של הרירניות הפלסמודיאליות:
חיי אורגניזם זה מתחילים בתור נבג, בעל מעטפת עבה וקשיחה. נבג זה נובט במגע עם מים, אך מה שיוצא ממנו אינו יצור רב-תאי, אלא אמבה. תא יחיד זה הוא כעין "תא מין" הפלואידי של הרירנית, אך יש לו גם חיים משלו. כל עוד המצע לח, הוא זוחל לו בעזרת הרגליים המדומות שלו, ואוכל מיקרואורגניזמים אחרים. האמבה של הפריכית ידועה גם בנטייתה לאכול נבגים של פטריות.
כאשר האמבה פוגשת אמבה אחרת מאותו המין, הן יוצרות יחד זיגוטה, וזו מתחילה לגדול לכדי פלסמודיום (Plasmodium): יצור דמוי רשת או עץ, הגדל ומתפשט על-פני המצע, ואוכל את מה שבדרכו. שלב זה הוא מקרוסקופי, וקל להבחנה. מה שמיוחד בשלב זה, הוא שהפלסמודיום אומנם מכיל גרעינים רבים, אך אינו מחולק לתאים. זהו מצב שנקרא סינסיטיום (syncytium), והוא אינו ניתן להגדרה בקלות בתור "חד-תאי" או "רב-תאי".
אחרי שאכל די צורכו, הפלסמודיום עובר לשלב השלישי בחיים ומתארגן מחדש לכדי גוף-פרי. זה יכול להיות מקובץ, כמו בפריכית, או יכול להוות שדה של מנבגים נפרדים. זהו השלב בו ניתן, לפעמים, לזהות את מין הרירנית בעין. בתום הבשלת גוף-הפרי, הרירנית מתייבשת ומתחילה לפזר נבגים. זהו השלב בו הפריכית אכן פריכה.
את הפריכית ניתן למצוא בעונת הגשמים על עץ רקוב. תפוצתה כלל-עולמית.

כפר-סבא, 1.2026