להקה של גבתונים עפרוניים (Emberiza calandra) נחה על ענפי עץ. לולא קריאותיהם האופייניות, הנשמעות כמו כמו ציקצוקי לשון, אפשר היה להתבלבל בין הגבתונים לבין הרבה ציפורי שיר אחרות. נוצותיהם בצבע הסוואה חום, בדומה לעפרוניים, ומקוריהם רחבים וחרוטיים, כמקוריהם של דרורים או עפרוניים מסויימים. רק צורת הפה, בעלת הזווית המוזרה, הייתה מספרת בוודאות כי לפנינו גבתון.
בכנות, הם נראים כמו "ציפורים מחליפות", הממלאות את אותה גומחה שציפורים אחרות כבר ממלאות. ולומר את האמת, יש בזה משהו, כי הגבתונים לא מכאן.
אבות הגבתונים הגיעו לצפון-אמריקה לפני כ-20 מיליון שנה, וביבשת חדשה זו התמיינו ל-16 משפחות חדשות, בהן מאות מינים, שאכלסו את העולם החדש מקצה לקצה. כך נוצרה על-משפחת הגבתונאים (Emberizoidea), הקבוצה החשובה ביותר של ציפורי שיר בעולם החדש, בה ניתן למצוא ציפורים במגוון מסחרר של צבעים וצורות, ועם מגוון של צורות מקור. לפני 11 מיליון שנה חזר אחד ממיני הגבתונאים אל אסיה, כנראה דרך מיצרי ברינג, ששימשו לכניסת אבות הגבתונאים לאמריקה. מין זה הפך לאבי משפחת הגבתוניים (Emberizidae), המכילה סוג יחיד ומרובה מינים. כך הפכו הגבתונים לנציגים היחידים של על-משפחתם בעולם הישן*. על אף דמיונם לפרושיים והעפרוניים, הגבתוניים כרו לעצמם גומחה אקולוגית במקומותינו, בלי לדחוק או להידחק יותר מדי על-ידי ציפורי שיר ממשפחות אחרות. היום ניתן לצפות בישראל ביותר מעשרה מיני גבתונים, נודדים ויציבים כאחד. הם מקומיים וזרים כאחד, ומראם הפשוט משקף שני סיפורים אלה.

גבעת חבצלת, רחובות, 1.2022
*מלבד גבתון השלג, שהופרד לאחרונה לסוג ומשפחה משלו, ושמקורו באותו אב קדמון שחזר מאמריקה.