הערב, ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": קיפוד מצוי (Erinaceus concolor)
בחבורת חובבי הטבע שהקמנו עם פבל רצינו להיות ככל האפשר כמו ג'ראלד דארל. אם הוא גידל קיפודים, כמובן שגם אנחנו היינו חייבים. בתחילת החופש הגדול של 1996 יצאנו לצוד קיפוד. עוד היינו רחוקים מלהיות האזרחים שומרי החוק שאנחנו היום וכנראה שלכידת חיה מוגנת לא נראתה לנו כמו פשע גדול (אל תעשו את זה בבית וכו'). התוכנית הייתה פשוטה: נגיע בחושך לשביל היוצא לגבעות הכורכר ונחכה שקיפוד יחצה את השביל.
נפגשנו שם עם שקיעה וכשהעריב מעט השתופפנו לצפות בדריכות על שביל, שכעת היה לרצועה בהירה המפרידה בין שני כתמים שחורים, שבמהלך היום היו שדות בור יבשים. לא עברו עשר דקות וצללית מהירה הגיחה מהכתם השחור השמאלי וצללה לתוך הימני. רצנו אליה בצעקות, התגברנו על הקוצים (בכלל שכחנו שנצטרך להיזהר מהם) ולמרבה ההפתעה, היה כעת בידינו קיפוד!
את השבוי שלנו שחררנו כעבור שבוע, אחרי שהרחמים שלנו על חיית הבר התגברו סופסוף על יצר הציד. זה היה קיפוד מצוי גדול וכבד, שהיה פחות חינני מקיפוד החולות שחשבתי שנתפוס. אבל היי, האם דארל לא גידל קיפוד מצוי? למיטב הבנתי, קיפודי החולות היו המין האקזוטי והמוזר, בעוד המין המצוי היה הקיפוד הגנרי, כמו שיש להם בארצות הצפון. חלק מהספרים שהיו לי התייחסו אל מין זה כ"קיפוד אירופי" - ואכן, הוא נראה ממש כמו הקיפודים שהיינו פוגשים באודסה.
כשהתחלתי להתעניין בטקסונומיה, גיליתי כי הספרים שלי היו מיושנים, והקיפוד האירופי - Erinaceus europaeus - נחשב זה זמן מה למין המוגבל למערב אירופה. מין נוסף - Erinaceus rumanicus - התגלה בתחילת שנות ה-2000 בעקבות עבודה מולקולרית. מין זה מאכלס את מזרח אירופה, כך שהמין ה"גנרי" שלנו - Erinaceus concolor - מצא את עצמו אנדמי למזרח התיכון ואסיה הקטנה. קיפי הירושלמי כבר לא היה קרוב-משפחה של מר טיגיווינקל האנגלי, או קיפוד-בערפל הרוסי. לקיפוד החולות שלנו, דרך אגב, יש תפוצה רחבה בהרבה, המגיעה הרבה יותר צפונה.
נשאלת השאלה, למה האזור שלנו בעולם מאוכלס בשלושה מינים הנראים ומתפקדים באופן כמעט זהה במקום מין אחד החולש על כל השטח? התשובה לשאלות כאלה היא לרוב שהמינים התפתחו בבידוד אחד מהשני. אבל הם לא נראים מבודדים. הקיפוד המצוי והקיפוד המזרח-אירופאי נפגשים בהרי הקווקז, שאינם מחסום רציני בשבילם; בעוד שהמין המזרחי והמערבי נפגשים להם לאורך רצועה רחבה במזרח אירופה, ללא מחסום גיאוגראפי נראה לעין. הפתרון לחידה נעוץ בהיסטוריה של אירופה, ואם לדייק, בעידן הקרח.
כפי שאנחנו מבינים היום, במהלך שני מיליוני השנים האחרונות כדור הארץ נתון למחזוריות של התחממויות והתקררויות, כאשר כל תקופה אקלימית נמשכת אלפי שנים - לפעמים אף מאות אלפי שנים. בתקופות הקרחוניות חגורות האקלים נעות לקראת קו-המשווה, כך שחלק גדול מאירופה הופך לטונדרה. עקב כך שיבשת זו תחומה על-ידי הים התיכון, רצועות האקלים לא יכולות לסגת עד אינסוף. במקום זה, שרידים שלהן נשארים לכודים בחצאי-האיים האירופאיים: איבריה איטליה והבלקן. מקלט אקלימי רביעי הוא כמובן הלבנט, החלק האסיאתי של הים התיכון. בידוד אקלימי כזה, המוגבר גם הודות ליצירת קרחונים בהרים התוחמים אזורים אלה (הפירינאים, האלפים, הבלקן והקווקז), גורם לאוכלוסיות להתפתח בבידוד עד שמתהווים מינים נפרדים. לעתים אלה מינים קריפטיים (Cryptic species) - כלומר, הם נבדלים בעיקר ברמה הגנטית. כאשר התקופה הקרחונית נגמרת, חגורות האקלים נעות שוב צפונה, והמינים שהיו כלואים בחצאי האיים ממהרים לכבוש את בית-הגידול הזמין. כך מתהווה תפוצה של מינים קרובים ללא מחסומים פיזיים ברורים ביניהם: שם הם נפגשו במסעם לכיבוש היבשת, ועקב הדמיון ביניהם אף מין לא יכול לדחוק את רעהו.
בשנים האחרונות התגלו לא מעט מינים כאלה ברחבי אירופה, כמו גם אצלנו. מצאנו שרבים מהזוחלים, הדו-חיים והיונקים ה"אירופאיים" שלנו אינם אלא מינים אנדמיים של הלבנט, המוחלפים על-ידי כפיליהם מצפון לקווקז וממערב לבוספורוס. הם מהווים חלק ממגוון המינים הלבנטיני - קרוב לאירופה, אך ייחודי.
לו רק הייתי יודע, אז בקיץ 1996, כמה מיוחד המקום אליו הגעתי וכמה הקיפוד השמן ההוא יוכל לספר לנו בעתיד על קורות העבר הרחוק. אבל לא ידעתי. רק שמחתי שתוכניתי הצליחה, ויכולתי לחזור בלב מרומם הביתה, לאכול ארוחת ערב במהלכה אספר להוריי על הציד המוצלח!
---
מה למדתי במהלך הציור: לקיפודים יש פרווה ארוכה וגסה יחסית ליונקים בגודלם. רק הקוצים מסיחים את דעתנו מהיותו של הקיפוד בעל-חיים מדובלל! גיליתי גם שלקיפודים מהסוג Erinaceus יש ראש ארוך משל שאר סוגי הקיפודים. זה לא ניכר בציור, אולי כי בחרתי בצילום של פרט צעיר, או בגלל הזווית. אבל זאת הייתה התמונה היחידה שלי בה הקיפוד עמד בזווית דומה לשל קיפוד החולות שכבר ציירתי. אז למען ההשוואה, זה יצטרך להיות הקיפוד המצוי במדריך.
***
אוהבים למוות. הקיפוד המצוי (Erinaceus concolor) בתמונה חולה בסקביאס. רגליו ופרצופו נפוחים. הוא מתקשה לראות וממאן להגיב לסביבתו. הגורם העקיף לסבלו של הקיפוד נמצא גם הוא בתמונה: מזון חתולים. פיזור מזון לחתולי רחוב מושך קיפודים. בנקודות הפיזור יכולות חיות יחידאיות אלה להדביק זו את זו. המזון הזמין גם מביא לפיצוץ אוכלוסין בקרב הקיפודים העירוניים, מה שמקל על התפשטות מגיפות. התוצאה הסופית היא שערי ישראל מלאות קיפודים חולים וגוססים. סקביאס הוא מחלת עור שיכולה לגרום לקיפוד להתעוור ולהשיר את קוציו - בשני המקרים הוא נדון למוות.
גורל זה של מחלות וסבל בעיר משותף לחתולים עצמם, שמושפעים גם הם מפיצוץ האוכלוסין. במקרים כאלה הדבר ההומני לעשות הוא לא לפזר מזון - ולהשאיר את אוכלוסיות הקיפודים והחתולים קטנות, אבל בריאות.
כפר-סבא, 10.2019
***
קיפוד מצוי (Erinaceus concolor) הוא מין נפוץ במרכז הארץ וצפונה. מקום אחד בו איננו אמורים לראותו הוא בחולות הנודדים, שם הוא מוחלף על-ידי קיפוד החולות (Hemiechinus auritus), האופייני לאזורים מדבריים וחוליים באסיה וצפון אפריקה. כיס החולות של ראשון לציון, שבעבר נמתח מיבנה עד יפו, והגיע לרוחב ששה קילומטרים במרכזו, היה מאוכלס במיני חולות, שהתמודדו היטב עם המאפיינים המיוחדים של בית-הגידול. מאז שהחלה בנייה באזור, כולל נטיעה, סלילת כבישים וכריית אגמים, החי בשטחי החולות המצטמקים הולך ומוחלף על-ידי מינים של קרקעות יציבות. קיפודים מצויים, חולדות וצפעים הופכים למינים מתפרצים, המרחיבים את תפוצתם אל בית הגידול שהכשרנו עבורם. גם הם חיות בר, אך הם באים על חשבון המינים הרגישים והמתמחים שהתקיימו כאן לפניהם.
אגם הנקיק, ראשון-לציון, 9.2018
נ.ב. - לא מן הנמנע שבסביבה הזאת ימשיכו שני מיני הקיפודים להתקיים ביחד, כמו שהם עושים בקרקעות חמרה.
***
קיפוד מצוי (Erinaceus concolor) הוא הגדול מבין שלושת מיני הקיפודים בישראל. הוא ניכר בקלות בזכות אוזניו הקטנות (בשונה מקיפוד החולות וקיפוד המדבר). הסוג Erinaceus, לו מין זה משתייך, נפוץ בחלקים הצפוניים של אירואסיה, באזורים גשומים יחסית. כל המינים בו גדולים וקטני אוזניים. דבר זה אופייני למינים של אקלימים קרים ומנוסח בשני כללים אקולוגיים: כלל ברגמן (לקראת הקטבים, יונקים ייעשו גדולים יחסית לקרוביהם שליד קו המשווה) וכלל אלן (לקראת קו המשווה, אבריהם הקיצוניים של יונקים - גפיים, אוזניים, זנבות - ייעשו ארוכים ביחס לקרוביהם שליד הקטבים).
חורשת האלונים, רמות השבים, 6.2016
***
הנה קיפוד מצוי (Erinaceus concolor) במלוא תפארתו. שימו לב לאופן בו השחור-לבן מדגיש את הקוצים. אם הצבע שלהם היה אחיד, אפשר היה לטעות את הקוצים לפרווה רגילה, ואז גם הקיפוד וגם הטורף הפוטנציאלי היו מסתכנים לשווא. הדגשת הקוצים היא בבחינת "גילוי נאות" הנמצא באינטרס של כולם.
כפר-סבא, 4.2020
***
הנה קיפוד מצוי (Erinaceus concolor) בחצר ביתי, בכפר סבא. הקיפודים שייכים לקבוצה של יונקים טורפים, הכוללת בין השאר את החדפים והחפרפרות. כסות הקוצים, המאפיינת את הקיפודים, התפתחה באופן בלתי תלוי גם בקבוצות יונקים אחרות: דורבנים, דורבני-עצים, קיפודני-נמלים וטנרקים (Tenrecs). על אף הדמיון במראה, יונקים אלה אינם מאוד קרובים לקיפודים. מבין היונקים הקוצניים, ניתן לפגוש בארץ שלושה מיני קיפודים ומין דורבן אחד. את כולם, לבד קיפוד המדבר, ניתן לפגוש במישור החוף.
כפר-סבא, 3.2015