הרצחול המדברי (Evippa arenaria) הוא עכביש קטן וארך-רגליים ממשפחת הזאבניים. בית-גידולו הראשוני הוא שדות לס וחול במדבר, אך הוא מצוי גם בחולות הנודדים של מישור החוף. בעלי-חיים רבים ממוצא מדברי מצויים בחולות מישור החוף. לכל מין גבול התפוצה שלו - כלומר, המקום בו נעצרה התפשטותו עקב מחסום גיאוגראפי או סיבה אחרת.
אני חוקר בימים אלה את תפוצת הרצחולים במישור החוף. מה גבולם הצפוני ומה המכשול שמנע מהם להתפשט הלאה?
התשובות לשאלות הללו, אני מקווה, בשנה הקרובה.

(עדכון מ-2021: תפוצתו היא בחלקים המתונים של המדבר (75 מ"מ גשם ומעלה), בספר המדבר ובחולות החוף. מלבד זה, הוא ידוע ממדבריות צפון אפריקה. במישור-החוף הרצחול לא רק הופך מוגבל לחולות, אלא עוצר מדרום לתל-אביב ולא ממשיך צפונה. טכנית, חולות קיסריה, נתניה ואפילו תל-מיכל היו יכולים להוות בית-גידול מתאים עבורו, אך כנראה שבמהלך התפשטותו מהנגב הוא לא הצליח לחצות את רכסי הכורכר של יפו והעמק הרחב של האיילון והירקון. האיסוף הכי צפוני שלו מהלבנט הוא ממקווה-ישראל (1938), שבזמן ההוא עוד פנתה בגבה אל הדיונות. היום ניתן למצוא אותו בחולות חולון, ודרומה משם: בחולות ראשון-לציון, פלמחים, ניצנים וזיקים. מעניין לציין שבנגב תפוצתו גובלת בתפוצה של מין קרוב: רצחול הישימון (Evippa praelongipes, תצלום בתמונה הראשונה), שמחליפה אותו במדבר הקיצוני (75 מ"מ גשם ומטה).)

ניצנים, 7.2017
***
במבט ראשון, מיני משפחת הזאבניים (Lycosidae) נראים כמו העתקים אחד של השני, עם שינויים קלים בגודל ובדגמי הצבע. כל הליקוזות, הפרדוזות, ההוגנות והאלופקוזות נראות קשות להבחנה, ולא בכדי. כולן שייכות לתת-משפחה אחת גדולה (Lycosinae) שעברה התמיינות לא מזמן יחסית (במהלך 20 מליון השנה האחרונות). יוצא דופן בין זאבני מישור-החוף הוא הרצחול המדברי (Evippa arenaria), השייך לתת-משפחה אחרת ( Evippinae) וניכר בפרופורציות אחרות. אחד ממאפייני תת-המשפחה הוא העיניים האחוריות, הקטנות והמרוחקות זו מזו (לזאבנים "גנריים" עיניים אחוריות גדולות וקרובות). מאפיין נוסף של תת-המשפחה היא הזיקה לבתי-גידול שחונים, מה שמסביר את הימצאותם כמעט רק בחלקים המדבריים של הארץ, וקצת בחולות החוף.
חולות אשדוד, 6.2020