פתחתי את חלון המשרד בערב, והתקרה שלי התכסתה במהרה ביבחושים.
כן, זה השם הרשמי שלהם.
יבחושים.

המינים במשפחת היבחושיים (Ceratopogonidae) הם זבובאים קטנים - קטנים אף יותר מיתוש. הזחלים מתפתחים במים, או בחומר אורגני לח. ברוב הסוגים הנקבות ניזונות מדם. חלק מהמינים מעבירים מחלות (במיוחד בין חיות משק). היבחושים בולטים לעין בזכות הנחילים שלהם.

בתמונה כנראה פרטים מהסוג Forcipomyia (בתמונה הקטנה: מימין - נקבה, משמאל - זכר). זחלי סוג זה מתפתחים לעתים ברקבובית, או בזבל פרות. הבוגרים נושכים, אבל הרבה יותר חשוב: הם מאביקים!

"אז מה" - תאמרו - "אין דבורים בעולם שאנחנו צריכים יבחושים?"
הדבורים לא מאביקות את מה שהיבחושים מאביקים. ואבוי לנו אם הם יפסיקו.

כפי שהדור שלי אולי זוכר, בפרק 38 של "אוטובוס הקסמים", גברת פריזל לוקחת את הכיתה ליער הגשם. שם מתגלה משבר - עצי הקקאו הפסיקו לתת פרי. בסוף הפרק מתגלה כי שומר היערות האסטניסט כיסה את קרקעית היער בדשא מלאכותי, ובכך מנע מהיבחושים גישה לרקבובית הלחה בה הם מטילים את ביציהם. משמכשול זה הוסר, היבחושים בני הסוג Forcipomyia, מהחשובים במאביקי הקקאו, היו יכולים לשוב ולדאוג לכך שאספקת השוקולד שלנו לא תיפגע.

אלפי החברים שנקלעו לחדר העבודה שלי לא נשכו אותי, אבל גם לא האביקו אף לא עץ קקאו אחד בשהותם על התקרה. החלטתי לכבות את האור, ולאפשר להם להתפנות החוצה בכסות החשיכה, שם יהיו חופשיים להזיק ולהועיל כעולה על רוחם.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 3.2024
***

למי שייך בזחל המוזר בתמונה?
עם הראש הקשיח הגדול הוא נראה כמעט כמו זחל יתוש.
אבל מה זה - זוג רגליים מדומות? רק זוג אחד, אבל מקדימה, איפה שהרגליים האמיתיות צריכות להיות בזחלי פרפרים?!
זה יכול להיות רק זחל של יבחוש, ולא כל יבחוש, אלא אחד מהסוג Forcipomyia.
מחזור החיים הבסיסי של יבחושים כולל שלב זחל החי במים. הזחלים הללו שוחים או זוחלים על הקרקעית, וניזונים מאצות או טורפים זחלי זבובאים אחרים. עקב הסתגלותם לחיים בתוך המים, לזחלי היבחושים אין פתחי טרכאות (דרכם האוויר נכנס ישירות לרקמות החרקים). הטרכאות סגורות, וחילופי הגזים מתבצעים עם כל שטח הגוף. אבל הסוג Forcipomyia עשה את המעבר הסופי ליבשה, וזחליו חיים כעת מחוץ למים, וניזונים כנראה בעיקר מפטריות. את הפרט הזה אספתי יחד עם רקבובית תחת אחד החרובים, בזמן הביו-בליץ האחרון. בזכות המעבר ליבשה, היבחושים היו יכולים לכבוש להם בתי-גידול שאינם קרובים למקורות מים. בגבעה בהחלט היו לא מעט בוגרים מהסוג הזה (שאספתי בשלל מקומות בזמן הביו-בליץ). כל מחזור חייהם יכול לעבור על גבעת כורכר.
רגלי-הדמה עוזרות לזחלי היבחושים הללו לזחול (אין לזחלי זבובאים רגליים אמיתיות). אבל מה בדבר הטרכאות? האם הן נפתחו כדי לאפשר לחרקים אלה לשוב ולנשום אוויר כמו שעשו אבות-אבותיהם היבשתיים?
לא ולא.

במקרים רבים לאורך ההיסטוריה של החיים על כדור-הארץ, נמצא שהאבולוציה לא יכולה להחזיר יצור למצב קדום יותר, רק כי שינוי בסביבה מבכר כעת את המצב ההוא. במקום זה, מתבצעת לעתים התאמה חדשה של המצב הקיים.
אז כן - זחל היבחוש היבשתי ממשיך לנשום עם פני-השטח של גופו, כמו שבעבר עשה בבריכות ואגמים. מה שמאפשר לו את זה ביבשה הן שיערות בלוטיות המצויות לאורך גבו של הזחל (תוכלו לראות בתמונה. השיערות מעובות באמצעיתן). שיערות אלה מפרישות ריר היגרוסקופי - כלומר, כזה שסופח מים מהאוויר. ריר זה שומר על גוף הזחל לח בכל שעות היממה, כך שחמצן יוכל להתמוסס בקרום המים הזה ולפעפע מעבר לקוטיקולה.

אני משער כי זה לא השלב הסופי באבולוציה של הסוג הזה. הסידור שיש לזחלי Forcipomyia היום מאפשר להם לחיות בסביבות מוצלות ולחות יחסית, אבל לא במקומות חשופים, בהם הריר יתייבש. אפשר לשער כי בעתיד יתפתח אצל חרקים אלה איבר נשימה חדש, עמיד יותר ליובש, בעוד שהטרכאות הסתומות והשיערות הבלוטיות יתנוונו, או סביר אף יותר - יפתחו תפקידים חדשים ומפתיעים!

גבעת החרובים, מרחבי-רחובות, 3.2025