פלנקטון אווירי.

עלה מקופל של פיקוס השדרות (Ficus microcarpa) מגלה מושבה שלמה של תריפס הפיקוס (Gynaikothrips ficorum), כולל ביצים, צעירים בדרגות שונות, וגם בוגרים שחורים ומכונפים.

התריפסים נכנסים לקטגוריית החרקים הזעירים, שאורכם לעתים פחות ממילימטר. עבור יצורים בגדלים כאלה האוויר הופך סמיך מכדי לאפשר תעופה המסתמכת על עילוי, ולמעשה מחייב את החרק "לשחות". דרך התעופה של החרקים הזעירים כוללת (מסיבות שאינן מובנות לי עד הסוף) שלב בו הכנפיים נצמדות זו לזו. שלב כזה עלול לגרום ליצירת תת-לחץ בין הכנפיים, מה שיצריך השקעת אנרגיה מיותרת לשם הפרדתן בכל "חתירה". זו כנראה הסיבה לכך שאצל חרקים זעירים יש לרוב כנפיים מיוחדות, בהן הקרומים מופחתים או ממש חסרים, ובמקומם יש מסרק של ריסים ארוכים. מבנה כזה של "כנפי פיה" התפתח בנפרד בצרעות זעירות, בתריפסים, בחיפושיות זעירות ובעשים זעירים.
המנגנונים של תעופה בגדלים כאלה עדיין רחוקים מלהיות מובנים. בין השאר, תעופה בעזרת מברשות בתריפס הפיקוס ובמינים אחרים נחקרת באוניברסיטת תל-אביב.

כפר-סבא, 8.2022