השלדג לבן-החזה (Halcyon smyrnensis), אחת הציפורים המרהיבות באזורנו. מלבד חזהו הלבן ומקורו האדום, ניכר שלדג זה בכנפיים תכולות זוהרות. בשונה משלדגים אחרים, הוא אינו קשור למקווי מים. תזונתו: חרקים גדולים ולטאות. הוא נפוץ מאוד בישובים ובאזורים חקלאיים וקל לראותו יושב על חוטי חשמל וענפי עצים בבאר יעקב. קנו של לבן-החזה הוא מחילה באורך של כ-50 ס"מ, שבאזורנו נחפרת בקירות של חמרה, לעתים באותם מקומות קינון עם שרקרקים. ככל שיתמעטו קירות אדמה כאלה באזורנו, כך נראה פחות לבני-חזה בישוב. לבן-החזה הוא מין אוריינטלי, כלומר אופייני לאסיה. תפוצתו בדרום היבשת: מישראל, עד טייוואן. באופן מקרי, זה גם מסלול הטיסה שאקח במוצאי שבת, כך שהשלדג לבן-החזה יהיה לי בן בית בארץ זרה.

באר-יעקב, 6.2013

אם נתבקש לחשוב על עוף טורף, בוודאי יעלה בדמיוננו בז, או עיט או ינשוף, והמוח שלנו יציין שצריך להגיד "עוף דורס". אבל מניין העופות הטורפים עולה בהרבה על מניין הדורסים: מהנחליאלי עד האלבטרוס, לא מעט מהדינוזאורים המודרניים צדים בעלי-חיים למזונם. לדורסים, אומנם יש טריק המבדיל אותם מהטורפים האחרים: הם יכולים לאחוז בטרף ברגליהם החזקות ולקרוע ממנו חתיכות בעזרת הקצה המעוקל של מקורם. טורפים בעלי מקור ישר, כמו לבן-החזה (Halcyon smyrnensis), נאלצים לבלוע את מזונם בשלמותו. אם ברצונם לאכול פריטי מזון גדולים, דוגמת זוחלים ויונקים, צריך להיות ברשותם ראש גדול עם מקור גדול, שיוכל להתמודד עם הטרף בביס אחד.
אסטרטגיית טריפה זו נפוצה בין העופות אוכלי הדגים, אולי עקב הקלות בה ניתן לבלוע דג, לעומת הקושי שבהחזקתו. לבן-החזה אכן ירש את צורת הציד שלו מהשלדגים הקדומים, אוכלי הדגים. עם זאת, תת-המשפחה אליה הוא משתייך - שלדגי-העצים (Halcyoninae) - התרחקה מהמים לפני זמן רב והסתגלה לבליעת בעלי-חיים יבשתיים. שלדגי-העצים נפוצים בעיקר בחלקים הטרופיים של האזור האינדו-פסיפי, אם כי הם מדרימים גם לחלקים הממוזגים של אוסטרליה וזילנדיה. המפורסמת ביותר בענף זה של משפחת השלדגיים היא הקוקברה (Dacelo), השלדג הצוחק של אוסטרליה - הידועה גם היא כטורף אימתני, שאף הארסי בנחשים אינו בטוח מפניו.
הגינות הנטושות, משארי יער אוסישקין, כפר-סבא, 4.2021