המלוח הרגלני (Halimione portulacoides*) הוא צמח רב-שנתי הגדל בסביבות מליחות, מישראל בדרום-מזרח, עד אירלנד בצפון-מערב. מין זה ידוע כצמח מאכל הנצרך נא או מבושל. אכילות זו מגיעה עם מילת אזהרה: אף שהצמח אינו רעיל בעצמו, הוא גדל ואף משגשג באתרים המזוהמים במתכות כבדות. עמידותו יוצאת הדופן לסביבות מזוהמות הביאה לעריכת מחקרים אודות הפיזיולוגיה שלו. נמצא שהמלוח מרכז את המתכות באזורים בהם לא יפריעו לתפקודו, דוגמת דופן התא. באופן הזה, הוא יכול להכיל ריכוזים גבוהים שלהן בלי להיות מורעל. בנוסף, קיים חשד כי המלוח יכול להיפטר מעודפי מתכות, בדומה לנעשה עם עודפי מלח. זאת על סמך כך שבעלווה (המסלקת מלח) ריכוז המתכות נמוך משמעותית מאשר בשורשים. שימו לב כי אמרתי "נמוך יחסית", כי הוא עדיין גבוה. הצמח מרכז מתכות כגון כספית, עופרת, קובלט, נחושת ואחרות. לנו אין בגוף מנגנון שיחביא את הרעלים איפה שלא יפריעו, ולכן נראה שעד להודעה חדשה עדיף יהיה לנו להימנע מאכילת עלווה מפרטים הגדלים לאורך הים התיכון ונחלי החוף.

חוף הכלבים, תל-אביב, 8.2021

*הלימיוני היא בבירור אחותה הפחות פופולרית של הרמיוני.

***

המלחת נהרות היא תופעה עולמית, המתרחשת עקב זיהום מקורות המים, כמו גם הקטנה של נפח המים בנהר והזרמת מים מלוחים בערוצו. באוסטרליה, למשל, נהר הבריזבן חווה המלחה שגרמה ליערות המנגרוב (הגדלים במי ים) לעלות קילומטרים רבים במעלה הנהר ולהיכנס לעומק העיר. גם הירקון חווה המלחה דומה, ושלושת הקילומטרים התחתונים שלו מהווים, למעשה, בית-גידול של מלחה. בים התיכון אין יערות מנגרוב (בים סוף, אגב, יש), אך צמחיית המלחה הצפונית, הזמינה לירקון, בהחלט מיישבת את גדותיו. אחד הצמחים הנפוצים הוא מלוח רגלני (Halimione portulacoides), בן-שיח עם עלים בשרניים, האופייני למלחות בים התיכון ואירופה האטלנטית. כאן הוא צומח לצד מיני מלוח אחרים. נקווה שעל אף הרס בית-הגידול של המים המתוקים, הירקון התחתון יוכל להוות בית למיני מלחה רבים, המאויימים בחופי ישראל.
פארק הירקון, תל-אביב, 3.2020