בתמונה חגב מהסוג שיחן (Heteracris), המזוהה בזכות הפס החום, התחום בלבן, לאורך גבו (לא נראה בתמונה) והשוק האדום של הרגל האחורית.
במרכז הארץ שני מיני שיחנים (מין שלישי מצוי בצפון), ביניהם ניתן להבדיל לפי מספר הקוצים על שוק הרגל האחורית: שיחן "רב-קוצים" (Heteracris littoralis), עם 15-18 קוצים הנראים מהצד החיצוני, ושיחן "דל-קוצים" (Heteracris annulosa), עם 12-14 קוצים.
בתמונה זכר של שיחן "דל-קוצים". מין זה נפוץ בצפון אפריקה וחצי-האי ערב, ומצפין כמעט עד סיציליה (אבל עוצר באיים שמדרומה). הוא חובב אזורים חמים ויובשניים, ושכיח בחוף ובעמק. הודות לכך שהוא מעמיד שני דורות בשנה, ניתן לפגוש פרטים בוגרים של חגב זה בקיץ ובחורף כאחד.
בספרות נכתב שלשיחן "דל-הקוצים" העדפה לטיון דביק. טרם בדקתי את העניין, אבל ברור שמדובר במין פוליפאגי, שיכול להיזון במגוון רחב של צמחים, גם אם אינו אוהב אותם באותה המידה.
כפר-סבא, 8.2023
***
הנקבה וחמשת הזכרים הללו מהסוג שיחן (.Heteracris sp) הם רק ששה מתוך כתריסר חגבים שמצאנו מתחממים בשמש, מתוך נופו הקוצני של אספרג החורש (Asparagus aphyllus). פרוקי-רגליים שצריכים לצאת לפעילות בימים קרים נאלצים למצוא דרכים להתחמם, אחרת יהיו אטיים, או בכלל קשיחים והמומי קור. כמובן שגם ישיבה במקום גלוי ומואר אינה נטולת סכנה. התחרדנות בתוך שיח קוצני היא דרך טובה לפתור את הדילמה הזאת.
שדה השפה, מרחבי-רחובות, 3.2022