בשיעורי כימיה אנחנו מכירים תגובות שמתרחשות בכיוון אחד בלבד. ניתן להשליך מושג זה על האקולוגיה - שכן, פעולות מסויימות הן בלתי-הפיכות.
הכנסת טיונית החולות (Heterotheca subaxillaris), למשל, בשנות השבעים, הייתה פעולה בלתי-הפיכה שכזאת. עשב רב-שנתי, מהיר-צמיחה ותחרותי זה מייצר רבבות זרעים דקיקים, הנפוצים עם הרוח. הם גורמים לשיטה המכחילה להיראות כעץ אטי ומועט-זרעים. עקירת הטיונית רק מפנה מקום לאינספור זריעים חדשים של טיונית.
לו רק הייתה לנו מכונת זמן, כדי למנוע את המעטפה מאמריקה, עם זרעי הטיונית הראשונים בארץ, מלהגיע ליעדה, במשרד החקלאות.
עמק גלילות, 11.2019
***
השבוע גיליתי שטרם היפתח הפרחים הצינוריים במרכז תפרחת טיונית החולות (Heterotheca subaxillaris), נגלים לעין צרורות של סיבים שקפקפים, המקנים לקרקפת ברק של סאטן.
מעניין יהיה לגלות את הפונקציה שלהם.
מרחבי-רחובות, 10.2021
***
טיונית החולות (Heterotheca subaxillaris) מהווה בנובמבר מוקד משיכה לעשים, וכפועל יוצא מכך, גם להמוני סרטבישים (Thomisidae) צעירים (ראיתי כעשרה תוך כחמש דקות, שבמהלך רובן לא חיפשתי סרטבישים).
הטיונית אינה צמח אטרקטיבי מאוד למאביקים הישראליים כאשר יש חלופות. אבל בנוף שדות הבור המודרני, ממנו הוכחדו פורחי הסתיו המאוחר, דוגמת סתוונית היורה, בת-החבצלת קטנת-הפרחים, הכדן קטן-הפרחים, בן-החצב הסתווי ולעתים אפילו השברק המצוי - הטיונית הפולשת הופכת למשאב יקר העוזר להישרדות של פרוקי-רגליים בין עונות הפריחה.
אני שמח לראות שהחרקים והעכבישים מצליחים לשרוד עם האמצעים הדלים שהשארנו להם - ומחכה לזמן בו פורחי הסתיו יורשו לחזור לשדות, כך שלא יהיה עוד צורך בטיונית.
מרחבי-רחובות, 11.2022
***
המורה שלי לחקלאות נהג להגיד "כשאין מה שאוהבים, אוהבים את מה שיש."
נמלי-הקציר השחורות (Messor ebeninus) יכולות היו להזדהות. מה שעומד לרשותן עכשיו זה הרבה טיונית חולות (Heterotheca subaxillaris) - מין פולש הפורח בסתיו ובחורף. לא רבים אוכלים טיונית. אפילו תפרחותיה, המגיעות בעונה הקשה ביותר, זוכות לפופולריות מעטה. אך משהטיוניות מתחילות לתת פרי, הנמלים מתחילות לפרק את הקרקפות המבשילות ולשאת את הזרעים הדקים אל הקן. אני בספק שהם מזינים כמו זרעי אספסת או שעורה, אבל כרגע הם מהמזונות היחידים שנותרו בשדה.
מרחבי-רחובות, 11.2021
***
דאנטה כתב פעם "זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים בשערי", וכך אני מרגיש כשאני רואה את אינספור הנבטים החדשים של טיונית החולות (Heterotheca subaxillaris), בין שרידי ענפיו של צמח האם. לצמח פולש זה, יליד צפון-אמריקה, פוריות עצומה. זרעוניו קטנים ומצוייצים. כל צמח מייצר רבבות זרעים, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתלוש אותם ידנית, אחד אחד.
מינים מקומיים היו יכולים לגדול פה, במקום הטיונית, אבל על כל זרע של צמח מקומי, יש מי-יודע-כמה זרעי טיונית.
שדה תנובה, רחובות, 12.2021
***
הנה הם שורשיה של טיונית החולות (Heterotheca subaxillaris). ריח השורשים מזכיר לי שורש טרי של שוש. זאת בזכות הטרפנים השונים ששני הצמחים מכילים (אם כי ההרכב די שונה). כמעט התפתיתי לטעום, גם אם השורש לא צפוי להיות מתוק, כי הוא חסר את החומר המתוק (גליציריזין) שהשוש מכיל. בסוף לא טעמתי - מה שטוב, כי בהמשך היום גיליתי שאני אלרגי לטיונית.
גבעת האירוסים, ראשון-לציון, 9.2023
***
מימין, טיון דביק (Dittrichia viscosa)
משמאל, טיונית החולות (Heterotheca subaxillaris)
ניתן מייד להבחין בהבדל: לטיון תפרחות קטנות, מסודרות לאורך הגבעול, ומרכזן צר מאורך הפרחים הלשוניים. לטיונית תפרחות גדולות יותר, גדלות רק בקצה הגבעול, ומרכזן רחב כאורך הפרחים הלשוניים. הטיון פורח בסתיו. גם הטיונית מתחילה בסתיו, אך פורחת עד האביב.
יש גם הבדלים בבית-הגידול. הטיון הוא מין מקומי, הגדל בהרים, ליד מקווי מים ובמעזבות. הטיונית היא פולשת מהעולם החדש. היא גדלה בקרקעות חוליות ובמעזבות - שם שני המינים נפגשים.
הם אפילו לא מאוד קרובים. אמנם שניהם מורכבים, אך הם שייכים לשבטים שונים בתוך המשפחה. הטיון קרוב יותר לפלגית, בעוד הטיונית קרובה יותר לקייצת.
על אף הדמיון במראה, ודמיון מסויים באקולוגיה, חשוב לזכור שאחד הוא חבר התומך במיני בעלי-חיים מקומיים, והשני הוא מזיק הפוגע בבית-הגידול, והיחס אל השניים צריך להיות בהתאם.
הוד-השרון, 11.2022