הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": הוגנה מצויה (Hogna cf. graeca)
כאשר נושא השיחה מגיע לעיסוק שלי ומתגלה שאני מגדל עשרות (ובזמנים מסויימים, מאות) עכבישים במעבדה, אנשים נוטים להניח שאני ננשך כל הזמן. לאמיתו של דבר ארכנולוגים מקפידים, לטובת כולם, לא לבוא במגע ישיר עם חיות המחקר שלהם. מסיבה זו עכביש נשך אותי רק פעמיים בחיי.
הפעם הראשונה הייתה בקיץ אחרי כיתה ז', כשהשתעממתי על המדשאה של בריכת באר-יעקב. בשולי הדשא מצאתי זאבן גדול וחום, שמיהרתי לתפוס. כאשר הוא מצא את עצמו דחוק בכף ידי, העכביש השקיע את שיני מלקוחיו בעור אגודלי, ואני שמטתי אותו בבהלה רפלקסיבית. כשבחנתי את האצבע הפגועה, מצאתי טיפת דם שהתהוותה במקום הנשיכה. זה נתן לי הערכה טובה של יכולות ההתגוננות של זאבנים, אם כי קשה להגיד שזה מה שהצית את התעניינותי. כבר אז הכרתי ואהבתי את העכבישים המרשימים הללו.
הזאבן המסויים היה בבירור הוגנה. שני מיני ההגונה הנפוצים במישור החוף נחותים בגודלם רק ביחס לזאבן הצריחים (Lycosa piochardi) הנדיר יותר. ההוגנה המצויה וההוגנה החסונה (Hogna effera) הן מינים מלווי אדם, המאכלסים חורשות, שדרות ומדשאות, ונכנסים לבתים. לכן, אלה כנראה הזאבנים הישראליים המוכרים ביותר.
כמו המשפחות המאושרות, כל ההוגנות המצויות זהות הן. כל הפרטים נראים פחות או יותר כמו מה שציירתי, מבחינת גודל וצבע. זאת לעומת זאבניים אחרים בסביבתם, המציגים מופעי צבע וגודל שונים, אף באותה האוכלוסיה. הן גם מאוד עונתיות. כולן מגיעות לגודל סביר עד הקיץ, מתבגרות בסוף הקיץ ומטילות ביצים בסתיו. במהלך כל החלק הזה של השנה לא קשה למצוא אותן בכל מקום.
יצא לי לגדל לא מעט מהן במעבדה. הן היו מסתגלות לשבי היטב ואף מקבלות ברצון מזון מת המוגש להן בפינצטה: דבר שאף זאבן אחר לא מוכן לו! אם הוגנה בורחת לי במהלך ההאכלה, אני מאפשר לה לרוץ על-פניי, עד שאצליח להביא כלי ללכוד אותה. כל עוד היא חופשיה לרוץ, היא לא תחלום על לנשוך אותי. הדבר ממנו אני חושש הוא שהיא תקפוץ לרצפה - דבר שיאלץ אותי לזחול ולהזיז רהיטים.
אז איך ננשכתי בפעם השנייה? ובכן, זה קרה ב-2018, אחרי שהתרגלתי לספר את סיפור הנשיכה הראשון, ונהייתי מעט יהיר ומרושל עם העכבישים שלי. ערב אחד, כאשר ניסיתי להכניס עכביש לשקית, כדי שאוכל להביט בו בבינוקולר, הכנסתי את אצבעי לשקית, בהיסח הדעת, כדי למקמו כראוי - ובכך דחקתי את היצור המסכן לפינה. הוא לא היסס להעניק לי את נשיכתי השנייה, עשרים שנה בדיוק אחרי הראשונה. בכך ענוותי והערכתי לעכבישים חודשו לעוד עשרים שנה לפחות.
ומי זה שנשך אותי בפעם הזאת? הוגנה מצויה ועצבנית, אלא מה?
***

מה למדתי בזמן הציור: הוגנות הן בין היצורים אותם אני מכיר הכי טוב, ולכן מלאכת הציור הייתה ארוכה, כך שאוכל להגיע לתוצאה מספקת. בנוסף הייתי צריך לייצר ציור בו יהיה ברור כיצד היא נבדלת מזאבן הצריחים. המשחק העדין בין החום הכהה, הכתום והבז' על הראשחזה הוא משהו שהתקשיתי לשחזר. האופן בו הפסים הכהים נמצאים ביחס לעיניים - כל זה מייצר את פניה של ההוגנה, ואם אצייר אותם קצת שונה, שוב לא תהיה היא עצמה.

כפר-סבא, 7.2020
***
זאבניות, דוגמת ההוגנה המצויה (Hogna cf. graeca) הזאת, הן אמהות טובות, הסוחבות איתן את פקעת הביצים שלהן, ואחרי הבקיעה, מרכיבות את האבקועים על הגב, עד שישלימו את התפתחותם לרמה בה יהיו מסוגלים לצוד מזון (היא לא מאכילה אותם).
על אף המאמץ הרב המושקע בצאצאים, המציאות האקולוגית מרמזת לנו כי מכל עשרות העכבישונים שבתמונה, ישרדו לבגרות בסביבות שניים - כך שאוכלוסיית ההוגנות תישאר בערך אותו דבר משנה לשנה.

יער חסה, אשקלון, 10.2019
***

אומרים שהשנים הראשונות בחייהם של צבי-ים הן "שנים אבודות", שכן הצבים קטנים ושוחים רחוק מהחוף, ולכן אנחנו מתקשים לאתרם ויודעים מעט מאוד על מעשיהם בתקופה הזאת.
גם לזאבנים יש תקופה כזאת - מהנקודה בה עזבו את גב אמם, עד הזמן בו הם גדולים מספיק כדי שנבחין בהם. בזאבנים עם עונתיות ברורה זה נראה כאילו המין נעלם לתקופה ומופיע שוב בהמשך השנה. אצל ההוגנה המצויה (Hogna cf. graeca) "העונה האבודה" היא החורף. הצעירים (בתמונה) זעירים בעונה זו וקשים לזיהוי. אבל הם בהחלט לא מפסיקים את פעילותם. למעשה, הם צריכים לטרוף הרבה במהלך החודשים הקרובים, כדי להפוך לעכבישים הגדולים שאנחנו רואים תדירות בלילות קיץ.

גבעת בשיט, עשרת, 12.2020
***

בסתיו הקרוב היא תהלך אימים על חרקים, עכבישים ואנשים הגרים בבתי-קרקע. עכשיו, לעומת זאת, הטחב נראה להוגנה המצויה (Hogna cf. graeca) הזאת כעשב בגובה הקרסול. עם הטורפים הפוטנציאליים שלה בעונה זו נמנית הזאבונית החורפית (Alopecosa albofasciata), מין זאבן שאינו מגיע לחצי מגודלה של הוגנה בוגרת. לו אמה הייתה פוגשת זאבונית חורפית, היא הייתה טורפת אותה בלי למצמץ (לא שעכבישים מסוגלים), אבל מצב כזה מאוד לא סביר, שכן ההוגנות הבוגרות מתות לפני שהזאבוניות החורפיות מתבגרות. ועכשיו זה פברואר: כשכל ההוגנות המצויות הן זעירות, והזאבוניות מושלות ללא עוררין.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 2.2022
***

מפלצת עירונית.
ההוגנה המצויה (Hogna cf. graeca) היא עכביש גדול ממשפחת הזאבניים. היא חיה בשטחי חורש ובתה בחבל הים-תיכוני, אך היא הסתגלה גם לגינות ופארקים. מקום אחד אותו אינה אוהבת כנראה, הוא חולות נודדים. כשחיפשתי זאבניים בחולות חולון, לא מצאתי הוגנות בשטח (על אף שפע זאבוניות ורצחולים), אך כאשר סיימתי ויצאתי לאחד השבילים שנסללו בשולי החולות, מייד נתקלתי במספר הוגנות בוגרות ששיחרו לטרף בצד השביל.
זה מזכיר לנו, אגב, שאומנם הסדרה של שטחי טבע מנגישה אותם למטיילים, היא גם מסייעת לכניסתם של מינים מלווי-אדם לאותם שטחים ממש.

חולון, 11.2017