בשש-עשרה במרץ, שנת 1865, נחת בנמל יפו חוקר הטבע הבריטי אוקטביוס פיקארד קיימברידג'*. במהלך מסעותיו בארץ הקודש אסף קיימברידג' חרקים ועכבישנים רבים, ובעקבות זה גם תיאר כמה וכמה מהמינים המוכרים לנו היום. אחד מאותם מינים היה עכביש לו קרא Lycosa effera - "זאבן פראי" - ממנו אסף כמה פרטים מרחבי ארץ ישראל ולבנון.
בשנת 1913 תיאר הארכנולוג הגרמני אמבריק סטרנד מין חדש של זאבן, לפי פרט שנשלח לו על-ידי ישראל אהרוני, הזואולוג העברי הראשון. למין קרא Tarentula iaffa, על שם מיקום האיסוף.

רק בשנת 2015, אחרי בחינה על-ידי החוקר הישראלי סרגי זונשטיין (וחובריו) אוחדו שני המינים הללו, אך לא לפני שהעכביש המסכן תואר בספרות בלא פחות מתשעה שילובי שמות אחרים לאורך המאה שחלפה. כך הסתיים לו עידן בו חוקרים זרים, שאינם מכירים את העכביש בסביבתו הטבעית, עוסקים בו בסמכות רבה, ובחוסר הבנה. בא זמנה של טקסונומיה הנעשית על-ידי מקומיים.
היום שם המין הוא Hogna effera. בספרו 'בסוד עכבישים' אמוץ כהן קורא לה "הזאבה האכזרית". גם אני קראתי לה כך בהתחלה, אך כאשר הצגתי את עבודת המאסטר שלי באוניברסיטת תל-אביב, אמנון פריידברג (זכרונו לברכה), שהיה אז ראש האנטומולוגים, הרים יד בסוף ההרצאה ואמר - "לגבי ההוגנה האכזרית, לא יקבלו את השם באקדמיה. אנחנו נמנעים מלתת שמות שמייחסים לחיות תכונות אנושיות.", ומתוך הצורך למצוא שם תיאורי חדש, הגעתי לקרוא לה "הוגנה חסונה", שכן רגליה עבות יותר מרגלי ההוגנה המצויה (Hogna cf. graeca).

ההוגנה החסונה נפוצה במזרח התיכון ובמזרח הים התיכון, מתורכיה ודרומה. יכול להיות שנפוצה גם במערב הים התיכון, אך זה תלוי בתפוצה של מין האחות שלה, Hogna ferox, שלפעמים מתואר כמתקיים בספרד ומרוקו, ולפעמים נחשב אנדמי לאיים הקנריים.
כפי שקיימברידג' הבחין בעצמו, זהו מין הנפוץ בכל הארץ, והפעיל ואף מתרבה לאורך כל השנה. ההוגנה החסונה נמשכת למקורות מים, ומשגשגת סמוך לנחלים, ביצות, מעיינות, מדשאות וחקלאות מושקה. ולגבי "אכזריותה" או "פראותה" - מדובר בעכביש רגוע החי ללא פחד בקרבת בני-אדם. אך קיימברידג', נותן השם המקורי, בוודאי ערך עליה קצת תצפיות, ובמיוחד על האופן בו היא צדה. היא אכן מתנפלת על טרפה "ללא רחמים", אבל זה רק כי בשונה מעכבישים אחרים, שצריכים להיות זהירים עם קורבנותיהם, יש לה את הרגליים החזקות המאפשרות להכניע במהירות פרוקי-רגליים אחרים. דהיינו, היא חסונה.

גבעות תל-יצחק דרום, 8.2022
*זה נכנס לרשימת השמות המגניבים בהיסטוריה.
***

הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": הוגנה חסונה (Hogna effera)
האם יצא לכם לזכות בתהילה בחייכם? נכון, כולנו מתפרסמים לפעמים, בכתבה או בראיון לטלוויזיה, אבל אני מדבר על משהו מעבר לזה. פעמים ספורות - אולי רק פעם בחייו של אדם - הוא מרגיש שהוא נגע בכוכבים והשאיר חותם על הנצח.
לפני שבע שנים השתתפתי בכנס העכבישנים הראשון שלי: מפגש העכבישנים השנתי, שנערך אז ברמת הנדיב. לי ניתן הכבוד לעצב את חולצת הכנס, ומתוך יהירות וחוסר מודעות עצמית בחרתי להציג עליה את אחת מחיות המחקר שלי: זאבן הוגנה.
אז עוד לא ידעתי להבדיל בין הוגנה חסונה להוגנה מצויה, ואף לא ידעתי ששני המינים קיימים בארץ ונבדלים היטב במראה ובאורח-החיים. כך או כך, בחרתי לצייר את בת'ורי, נקבת הוגנה חסונה שהחזקתי בבית לשם מחקר. הציור לחולצה יצא טוב, אבל קצת סטטי, בעיקר מכיוון שכשניגשתי לצייר את העכבישה, גיליתי שהיא בדיוק מתה (מה שמראה על חוסר הניסיון שלי אז. הוגנה חסונה היא הזאבן הקל ביותר לגידול בבית: עכביש נינוח שאוכל מזון מת מהיד), כך שהציור נעשה postmortem.

הכנס היה מעניין מאוד ובמהלכו פגשתי לא מעט אנשים חדשים, ביניהם אושיות כמו איש השדה והמחנך הדגול פנחס אמיתי. האירוע המרכזי היה השקת מדריך הכיס לעכבישני ישראל, ביצירתו השתתפו כמה וכמה מהנוכחים באולם. אחד החשובים ביוצרי המדריך היה לא אחר מאשר טוביה קורץ. לא כולם אולי מזהים את השם, אבל כולכם ראיתם את עבודותיו, שכן תחת ידו יצא חלק נכבד מאיורי הטבע בישראל. בין השאר, הוא האחראי לציורים באנציקלופדיה של החי והצומח - מה שאומר כי הוא אחראי לאופן בו אנחנו מדמיינים חיות וצמחים רבים, ובכלל, את האופן בו איור מדעי צריך להיראות. אבל אין צורך ללכת אפילו לאנציקלופדיה, כי טוביה קורץ אחראי לפיסת האנימציה הישראלית המפורסמת מכולן. אני מדבר כמובן על הפתיח של "פרפר נחמד".
מיותר להגיד שהתרגשתי לראות אותו עולה לדבר על האופן בו הוא צייר את מדריך העכבישנים, אבל אז המאייר הדגול התחיל להגיד דברים מאוד מוזרים.
"אתם כמו כת." - הוא אמר - "אתם, הארכנולוגים, מתנהלים כמו חברה סודית. כמו הבונים החופשיים."
דממה נבוכה עמדה באולם.

"יש לכם שפה משלכם וטקסים משלכם. יש לכם אפילו ערכים משלכם. " - המשיך קורץ - "הנה, למשל, אצל בני אדם רגילים יש את ערך היושרה, ואילו אצלכם, חוקרי העכבישים, יש את ערך ההוגנה." - וכאן על המסך הופיעה קריקטורה. לא האמנתי למראה עיניי: זאת הייתה בת'ורי שלי, עם פרצוף תמים והילה מעל ראשה. טוביה קורץ עשה פארודיה על הציור שלי! הוא פתח את נאומו בלא-פחות מאשר התייחסות אליי! הוא אפילו לא הכיר אותי, מלבד דרך החולצה.
בהמשך הכנס קרו עוד דברים: הרצאות, מפגשים, סיורים, מציאות. הכל היה מאוד מעניין, אבל דבר לא התחרה ברגעים ההם, בהם בזכות זאבנית אחת שקיפדה את חייה זכיתי לגעת בכוכבים.
***
מה למדתי במהלך הציור: ההוגנה החסונה היא אחת החיות שאני מכיר יותר טוב, גם עקב מספר הפרטים שגידלתי וגם עקב מספר הפרטים המשומרים שבחנתי. אני מכיר את המראה שלה לא רע. עם זאת, הפתיע אותי לראות על גפיה כתמים של כתום בוהק. אלה האזורים שחשופים משערות (כל השאר מכוסה בשיער שקפקף, שמבהיר את צבע ההוגנה).
הפרט שציירתי הוא נקבה מהנגב, שגידלתי במעבדה. צבעה בהיר, כמו צבע חלק מההוגנות במישור החוף. עם זאת, חלק מהן כהות למדי. הייתי בלבטים לגבי הוספת ההוגנה החסונה למדריך, כי לא פגשתי באחת הקיץ - זאת אומרת - עד הטיול בקישון, לפני שבוע. ההוגנה החסונה שמצאנו בסיור הלילה על גדות הקישון שכנעה אותי להוסיף מין זה לספרון, אבל היא עצמה הייתה משונה מאוד. קרקע העמק הכהה דחפה את האוכלוסייה המקומית לפתח פלטת גוונים של חום ואפור כהה. וזה עוד הבדל בינה לבין ההוגנה המצויה - שכן במין המצוי כל הפרטים זהים בצבעם.

כפר-סבא, 8.2020