שעורת הבולבוסין (Hordeum bulbosum) היא ענקית בסוגה - מילולית - שכן היא מין השעורה הגבוה בארץ. שיבוליה הארוכים וקצרי-המלענים מקלים על הבחנתה משעורת התבור (בתמונה שאריות שיבולים, שכן אלה מתפרקות עם הבשלת הזרעים). צמח זה, הגדל כגיאופיט או המיקריפטופיט ("כמעט גיאופיט") בנופי בתה, הוא נפוץ מאוד בפנים הארץ, אך לא שכיח כלל במישור-החוף, עקב הימנעותו הכללית מקרקעות חוליות.

בעוד שקרובתו, שעורת התבור, היא אם השעורה התרבותית ואולי הגידול החקלאי הקדום מכולם, לשעורת הבולבוסין יש גם תפקיד חשוב בחקלאות המודרנית. שיטת השבחה שפותחה בשנות ה-70 מצריכה הכלאה בין שעורה תרבותית לשעורת הבולבוסין. הכלאה כזאת יוצרת אורגניזם בעל גנום לא יציב, מה שבסופו של דבר גורם לכרומוזומים של שעורת הבולבוסין להתפרק. הצמח, שנותר עם עותק יחיד מכל כרומוזום, נחשף כעת לטיפול הגורם להכפלת הגנום שלו - ובכך מתקבל צמח הומוזיגוטי: בעל שני עותקים זהים מכל גן. ייצור צמח הומוזיגוטי, בעל תכונות רצויות, היה תהליך מאוד ארוך בחקלאות המסורתית. השבחת כל תכונה רצויה הייתה לוקחת מספר דורות. המצאת השיטה המתוארת כאן, המכונה "שיטת שעורת הבולבוסין", איפשרה להחיש משמעותית את תהליכי הברירה המלאכותית, ובאמצעות זה להאכיל אנושות הולכת וגדלה בעולם המשתנה במהירות.
כאמור - ענקית.

אחו עיינות, 10.2021