זמיר שר גם בחמסין.

הזמיר המנומר (Luscinia luscinia) הוא אחת הציפורים המפורסמות ביותר, בזכות שירתו היפה והמורכבת. שירי הזמיר כוללים אלמנטים רבים ושונים מאוד. יש המבחינים בין תשעה או עשרה סוגים שונים של שלבים שיכולים להיות משולבים בשיר אחד, ביניהם קולות המזכירים קריאות נקר, קוקיה, סיטה, צפרדע, עגור ועוד. יודעי דבר יוכלו גם לספר על אזורים בהם שירת הזמיר יפה במיוחד, והשיר מצטיין בצלילותו ומורכבותו.

זהו גם הזמיר החי באזור קופנהגן, מה שהופך אותו להשראה לסיפור "הזמיר" של הנס כריסטיאן אנדרסן, בו מסופר על זמיר בחצרו של קיסר סין. לאמיתו של דבר, הזמיר המנומר לא חי בסין.
הסוג זמיר כולל ארבעה מינים, מהם שלושה חיים בסין, אך שניים מאלה אינם "זמירים" של ממש, אלא ציפורים קצת אחרות: כחול-החזה וזמיר טרופי שחור, אותו אנדרסן כמובן לא הכיר. המין האחרון שנשאר הוא זמיר הירדן (Luscinia megarhynchos), החי בדרום ומערב אירופה, מרכז אסיה וצפון סין. הוא המועמד הכי סביר להשתתפות בגרסת "לייב אקשן" של האגדה הדמיונית הזאת.

מעניין לראות, כיצד שני מיני הזמירים האמיתיים מחליפים זה את זה: הזמיר המנומר נפוץ במזרח וצפון אירופה, ובדרום סיביר. בין השניים ניתן להעביר קו אלכסוני ממערב דנמרק עד לשפך הדנובה. באירופה ישנו מגע בין שני המינים, וידועים בני-כלאיים, אם כי גם באוכלוסיות מעורבות, כל מין מעדיף להתרבות עם בני-מינו. לפחות חלק מבני-הכלאיים הם פוריים, מה שהופך את ההפרדה בין הזרזיר המנומר לזרזיר הירדן למעט מטושטשת (אבל עדיין קיימת). במזרח תפוצותיהם, המינים מופרדים על-ידי מדבר.

גם אזורי החריפה שונים: זמיר הירדן מבלה את החורף מצפון לקו המשווה, ואילו הזמיר המנומר - מדרום לו. זוהי תופעה ידועה בציפורים נודדות: המינים המקננים באזורים צפוניים יותר נוהגים לנדוד רחוק יותר ו"לדלג" מעל לאזורי החריפה הקרובים יותר של הציפורים המקננות באזורים דרומיים. אחד ההסברים שניתנו לזה, הוא שהציפורים הדרומיות "תופסות" את אזורי החריפה הקרובים לפני שהציפורים הצפוניות מגיעות.

בעונת האביב הזמירים המנומרים נודדים בחזרה צפונה. אנחנו רואים אותם בישראל כשהם מתאוששים אחרי חציית הסהרה. תיכף כוחותיהם ישובו אליהם, והמסע בחזרה אל ארצות הקור יוכל להתחדש.

דרום פלשת, 4.2024