אטד החוף (Lycium schweinfurthii) הוא שיח הנפוץ במערב הנגב ולאורך חולות מישור-החוף. ככל שמצפינים, הוא הופך קשור יותר לבית-הגידול החופי ומצוי פחות הרחק מהים.
האטד, המיוצג בישראל בארבעה מינים, שייך למשפחת הסולניים (Solanaceae), ונראה משונה בהשוואה לשאר הסולניים של הארץ. הרי רובם עשבים או לכל היותר בני-שיח קטנים: הדודא, הויתניה, מיני השיכרון ומיני הסולנום - הם צמחים מרשימים אבל קטנים. מאידך, אנחנו מכירים גם שיחים ממשפחת הסולניים: ברוגמנסיה, ברונפלסיה, סולנדרה, ליסאנתס - אלה צמחי נוי טרופיים שמוצאם בדרום אמריקה. גם טבק השיח הפולש מגיע, במקור, משם. לעומת אלה, מיני האטד שלנו הם מקומיים, אבל אם עוקבים אחר ההיסטוריה האבולוציונית של הסוג, מגלים כי מוצאו אכן בדרום אמריקה!
מיני האטד הראשונים התפתחו לפני כמה מיליוני שנים, כאשר אמריקה הדרומית הייתה מנותקת מאחותה הצפונית, ולמעשה היוותה אי. עדויות מולקולריות מצביעות על כך שכמה מינים דרומיים מצאו את דרכם לצפון אמריקה וייסדו שם שושלות משלהם. באותו הזמן מין אחד הצליח לצלוח את האוקיאנוס האטלנטי, אולי בצורת זרע שהיה דבוק לציפור. כך החלה להתפתח שושלת חדשה, דרום-אפריקאית. מאפריקה נפוץ האטד לאוסטרליה ולאירואסיה, ובדרך משונה זו מצא את עצמו בישראל. מספר מיני אטד הפכו כה מותאמים לבתי-גידול של חורש, ערבה ומדבר, שקשה לדמיין כי אבותיהם לא התפתחו כאן, במזרח התיכון. סיפורו של האטד מזכיר את סיפורה של האילנית* - מין אחר שאבותיו הגיעו בכוחות עצמם מדרום אמריקה לישראל, והפכו במרוצת העידנים לבני-בית.
כיום הסוג אטד מכיל כתשעים מינים, הפזורים בתפוצה אמפיטרופית (זוכרים? תפוצה המאגפת את החגורה הטרופית מצפון ומדרום) כלל-עולמית. זאת "בחירה" מאוד מוזרה עבור צמח דרום-אמריקאי, להימנע מאזור האקלים האחד בו היבשת שלך מפורסמת. אבל נראה שזה לא פוגע בהצלחתו העולמית של האטד.
האמת היא שלא הייתי לגמרי כן איתכם. הצגתי את שיח האטד כאלמנט דרום-אמריקאי מוזר בין הסולניים הקטנים של ישראל. אבל השמטתי עובדה אחת חשובה: מוצאה של כל משפחת הסולניים הוא בדרום אמריקה! שם עדיין נמצא רוב המגוון של המשפחה. זה נכון שענפים ושושלות מסויימות של הסולניים הגיעו מוקדם מאוד לעולם הישן, והספיקו לפתח סוגים אנדמיים כאן, בעוד האטד הגיע מאוחר, כבר בתור הסוג שהוא היום. אבל בסופו של יום האטד הוא לא יותר מ"עולה חדש" בין "עולים ותיקים", וגם הוא נראה כ"צבר**" מול הפולשים הטריים, כמו הדטורה והבוען. לשיח הקוצני והיבשושי יש כבר הרבה מה ללמד אותם על החיים במזרח התיכון.
מוצא הסולניים מזכיר גם הוא סיפור אחר שהופיע כאן, והוא סיפורה של משפחת המורכבים*** - שהגיעה גם היא מדרום אמריקה, ובמרוצת המיליונים התאקלמה יפה בכל פינות העולם.
אני אוהב להסתכל על ההיסטוריה של היצורים החיים בישראל ובעולם בכלל. זה מנפץ את אשליית הסטטיות והמקומיות של הטבע, ומזכיר לנו כי העולם שלנו הוא מערכת טבעית אחת גדולה, הנמצאת בתנועה מתמדת - ושאנחנו עדים אך לרגע קט מהסחרור והערבול המופלא הזה של החיים על כדור-הארץ.
חוף הגבול, יפו, 7.2021